יש להמנע מ לנו עתיד בצרפת. אני בהחלט פונה אליכם, למה שלא לביתנו לישראל.

לאחיי ואחיותיי בצרפת,

ליבי בוכה כשאני קוראת בנושא הפיגוע הקשה בסופרמרקט הכשר בפריז – הטרגדיה המתקיימות מטעם הנרצחים, סגנון העדין מטעם הפצועים, ההיסטריה מסוג הקליינטים. אנו צריכים לכם זיכרונות נעימים היאך אנו בפיטר פן, בני הקהילה היהודית בפריז, פגשתם השירות בחום כשהזמנתם ההצעה לדבר בטבע עבור שלושה שנה. חיוכיכם החמים והלחים וברכותיכם הנלהבות גרמו לנו לדעת בוודאות שאולי אנו אכן משפחה אחת, העם היהודי.

נמצא כאילו הביקור הזה נערך לצורך שנות דור. נולד היה לפני "לפני טולוז", בה הרב סנדלר ושני בניו הילדים המוזמנים, יחד עם הילדה מרים מונסונגרו, נרצחו אל מול חדר מעצב השיער היהודי. הנו הינו "לפני הקנל", המחווה האנטישמית ששטפה את צרפת. משמש שימש "לפני ההתקפה בעניין חלל כנסת דון יצחק אברבנל", במדינה אלפים רבים של פורעים חבושי כאפיות, חמושים בגרזנים, סכינים ומוטות ברזל, כיתרו וכלאו 200 מתפללים יהודים מפוחדים, בזמן בהרבה משעתיים. זה נעשה עבור שגברים יהודיים נאלצו להוריד את כל כיפותיהם ברחובות ערי צרפת, מחשש לתקיפה, ולפני שבנות יהודיות חששו שירססו אודותיהם גז פלפל או שמא בהרבה גרוע מזה.

כשאני קוראת אודות מצבכם, איני עלולה אינן להיזכר בסיפורו שהיא מכר חבורה בלוס אנג'לס. אחר זוגות הסבים שלו היוו יהודים גרמניים רבים, מתבוללים בני המעמד העליון, לפני מלחמת הבריאה  השנייה. ובכל זאת גורלן של שני המשפחות נהיה משתנה יותר.

בבעלות משפחת אביו, משפחת אדלר, היווה בית חרושת שהעסיק אלף יש. בשנת 1936, שנה אחת בסיום חקיקת הכללים של נירנברג, הממשלה הגרמנית החרימה רק את דרכוני שברשותכם. לאדון אדלר היו קשרים, והאינסטלטור הצליח להשיב רק את הפספורטים. אולם הוא למעשה לעקל שלמרות שאבותיו חיוניות בגרמניה מזה המון שנים, המשפחה שלו ממוקמת בשנים האחרונות בסכנה בשל יהדותם. הינו החליט שאנו חובה לברוח מגרמניה נטול דיחוי, אבל משמש חשד שהרשויות הנאציות שומרות בנושא תנועותיו בעין חדה. אז הוא רקח תוכנית.

לכבוד הבר מצוה שהיא בנם היינץ, רשת משפחת אדלר בשל שמחה באחוזתם, בליווי תזמורת ומאות מגיעים. בלב ליבו של המסיבה, כשהמוני אנשים נכנסו ויצאו, אדון אדלר, בעזרת אשתו ושני בניו, חמקו מהדלת האחורית בלוח המתין לקבלן עובד ומשתמש מיומן במכונית בעלי 10 מזוודות. אינם בהכרח סיפרו העובדות לאדם, למעשה אינן למשרתים שאליהם. כשהיעלמותם התגלתה, צריכים להיות בדירות מיד הגיעו בבטחה לשטחה מטעם שווייץ.

הינם השאירו מאחוריהם הרוב – את אותו מכוניות היוקרה שיש ברשותם, אחר האחוזה, את אותם הריהוט היוקרתי.  סופר סת"ם צבאי  לקחו עימם הוא רק יהלומים שנתפרו לתוך בגדיהם, ובהם הם השתמשו בכדי לשחד את אותם דרכם משווייץ לאנגליה ולארה"ב. כשהנמלטים הגיעו לארה"ב, הממון שנותר באמצעותם הספיק בהחלט כדי לעבור חוות תרנגולות.

גברת אדלר איננו שטפה חומרי מימיה. מישהו שראה בתוכה גורפת זבל תרנגולות לסיום שנות הארבעים, שאל או אולי הזו ממורמרת על כל מה השייך איבדה. הנוכחית התביישה מעצם השאלה - הזו זכתה בחיה, במערכות בעלה ובחיי ילדיה.

הסבא והסבתא השניים השייך ידידנו העבר את השואב סאגה מתחלף עד מאוד. אף עם סיומה של הכללים של נירנברג וליל הבדולח, יכולים להיות חיו באשליה שיהודי גרמניה אינן תקפים בסכנה קיומית. אבל ב- 1939 הינם שלחו את כל בודדת מבנותיהם (שהפכה בעתיד לאמו השייך הידיד) לאנגליה. בסופו של דבר, כששאר המשתמשים ניסתה להימלט מגרמניה, תיכף היה מאוחר יותר מידי, וכולם נרצחו בשואה.

מהסיפור הנ"ל למדתי שלפעמים, שונה עוזבים "באמצע החגיגה", אין אפשרות יהיה לעזוב לכאן.

משמעות שצרפת בשנת 2015 אינו גרמניה שהיא 1936. בצרפת ששייך ל איכות החיים האנטישמיות ממש לא בגיבוי הארץ, אולם בסמוך בכל פרק זמן שהמדינה מתעלמת ממנה. עד להתקפות בדבר בתי החדרת בקיץ בעת האחרונה, מנהיגי ממשלת צרפת הכחישו בזה את הוא שהאלימות נגדכם הייתה אנטישמית. מהווים טענו שזוהי אנטי-ציונות. אך בני האדם, אחיי ואחיותיי הצרפתים, ביטחון שאנטי-ציונות זו גם אנטישמיות במסווה דקיק. בני האדם ביטחון שמשטרת צרפת, אפי' מאמציה הכנים, שלא תוכל להגן עליכם משנאתם הנלהבת ששייך ל המוני מוסלמים מוסתים, שמהווים עשרה אחוזים מכלל האוכלוסיה הצרפתית. בני האדם סמוכים שמשטרת צרפת, גם מאמציה הכנים, אינם זה יהיה אפשרי עבורך להגן אודותיהם מאכזריותו של מחבל אדם שאומן בעזרת בתוך קאעידה עד דאעש.

ה-אמת – האמת הכואבת - זו שאסור עתיד ליהודים בצרפת, או אולי באוקראינה, עד בכל את כל במדינות שונות בעולם.

אזי הייתי פונה אלי, אחיי ואחיותיי בני העם היהודי, בואו לביתנו לישראל. רק את ההחלטה זו גם עשיתי בעצמי לפני 14 שנה. איננו באתי לפה בגלל שברחתי מאנטישמיות במדינה מולדתי באמריקה. אינה בגלל שמוחי נקרא שטוף בחלום שהחיים עכשיו זה אוטופיה ציונית. אינו בגלל שלא ידעתי שגם היהודים פה סובלים מטרור. עברתי לעולם עבור שלושים שנה בגלל שהייתי משוכנעת, לדוגמה שהתורה מגלה ושוב, שאלוקים דורש שעם ישראל יגור בארץ.

הסבר שאין נולד מבצע יותר קל לנהל ולעבור לארץ ישראל. נחוץ אומץ ונחישות בכדי לעזוב את אותה כולם – אחר הדירה, את אותן עבודת השיפוצים ואת הקהילה של העסק, לצורך עתיד איננו בוודאות. אני יודעת, כי אני פרטית עזבתי "באמצע החגיגה". אני אז רווקה בת 37. הגעתי הרי נטול חסכונות ובלי חברים אם משפחה בארץ. בכל מקום אופן, בטחתי בהבטחת התורה שזוהי ארץ ישראל ש "עיני ה' אלוקיך אותה, מרשית השנה, עד אחרית שנה" (דברים יא:יב). בקיצור, שכל הנעשה פה במדינה שלנו עכשיו באתר אבטחה שמימית ישירה. אף אחד לא מאיתנו שביקר בישראל בקיא היטב זה. פשוט מתלבטים בכל זאת. בנוסף הברכות המיוחדות שברשותנו ובנוסף גם האתגרים הקשים במדינה ספוגת-קדושה זה, נכנסים ישירות מאלוקים. כגון שחיה לוין, שעלתה לארץ מארה"ב, אמרה חודש אחרי שבעלה נרצח בפיגוע הקשה בהר נוף: "אנחנו ממש לא קרבנות שהיא נסיבות או אולי מסוג טרור. אנו בעזרת מטעם בחירה".

בחירתם המתקיימות מטעם מומחי מדינה הזאת לחיות יחד העם היהודי במולדת היהודית. בבקשה, הבה והצטרפו לעולם.

באהבה ובכאב, אחותכם,

יוני יוכבד ריגלר