אודות מה ראוי אסון על מנת שנתאחד?
יום חמישי, ערב ל"ג בעומר, הינו עת שמח במשפחה שבבעלותנו – האופשרין, התספורת הראשונית המתקיימות מטעם נכדנו בן השלוש. המנהג שנותר לנו לא לגזור את אותה שערו מסוג ילד אם שהינו עובר לגיל 3. משפחתנו התאספה לרגל האירוע. לראשונה בזמן כלשהו, חבש מיכאל הקטן כיפה ולבש ציצית. הנו ליקק דבש מעל עוגיות בצורת סימני אלפבית האלפבית. אביו ציטט איתו אי אלו פסוקי תורה. ואז גזר אנשים מבני המשפחה קווצת טיפול פשוטה.
משפחות אחרות נוהגות לגשת להר מירון לשפר רק את האופשרין, אולם משפחתנו בחרה לעבור בכל זאת קרוב לדירתך, בירושלים.
מעבר השנה האחרונה ומגבלות הקורונה, מאות רבות מאות אנו בפיטר פן, כמעט 10% מאוכלוסיית מדינה, מוזמנים לבקר ב להר מירון בל"ג בעומר. התאריך מציין את אותם ימים פטירתו מטעם החכם מהמאה השנייה, רבי שמעון בר-יוחאי, המוכר כמחבר ספר הזוהר, ספר היסוד מטעם הקבלה. חסידים, ספרדים וצעירים מכול קיבולת של צעיר אפשר נמשכים לאווירה החגיגית והרוחנית, והם מגיעים בהמוניהם לקבר רבי שמעון, המשקיף בעניין נוף מהמם מרהיב מתחילה הר בגליל. במקומות אחרים מדינתנו, ל"ג בעומר נחגג על-ידי הדלקת מדורות, לזכר האור המשמעותי שחשף רבי שמעון בר-יוחאי מחכה מול הבריאה .
אף שבעלי ואני אינן נסענו למירון, לצורך שהלכנו במיטה ביממה חמישי צפינו בשידור ישיר מהחגיגה. ראינו את כל הרב שהיא תולדות אהרון יושב בנושא במה, כשעשרות אלפי מעודדים על גבי ספסלים מקפצים במסגרת קצב המוסיקה, והמדורה בוערת במקביל ל הבמה. למרות שאני גרה קרוב מאוד לקהילת תולדות אהרון במאה שערים, האמת שאינני מרגישה קרובה אליו מאוד. אינם בהכרח שייכים לסוג יהדות כמו למשל שלי. התבוננתי עליהם חוגגים לדוגמא צופה מבין הצד במסיבה מטעם פרחים נאים.
ביום שישי משנתם התעוררתי לשמע החדשות המרות – 45 הרוגים במירון, נרמסו למוות במעבר הצר שליד המדורה שהיא תולדות אהרון. התמלאתי הלם וצער. קראתי באובססיביות אחר המעודכנות, כאילו תכנון נלווה יהיה מסוגל לאפשר עבורינו לדעת בוודאות יותר את אותן הטרגדיה.
ואז נתקלתי בכותרת שפילחה את כל לבי:"פעילי החילוץ מסבירים בגלל ש הטלפונים הסלולרים המתקיימות מטעם הנפטרים מצלצלים ללא הרף בעזרת שיחות מאמא". אני בהחלט אמא לילדים קטנים. יכולתי להזדהות שיש להן האימה של את הסתימות אימהות מוטרפות מדאגה המתקשרות שוב ושוב לילדיהן בשעה שהטלפונים הסלולריים מצלצלים בכיסי הגופות, כשהחיים שאותן אימהות העניקו להן מיד נטשו את החסימות. פרצתי בבכי.
בין השנים 10:08, הגיעה הודעה בקבוצת הווטסאפ השכונתית שיש לנו, שילד מטינק, ניו ג'רזי, שלומד בישיבה "שעלבים", חסר. אמריקאי? יהודי ציוני מהסוג שלי? הטרגדיה זאת הכתה הרבה מאוד קרוב ביתי.
בערך כמה שניות להבא סיכום בתיה, חברה ושכנה, בקבוצת הווטסאפ:"הבן שלי כרגע חזר ממירון. זה אמר שחבריו נשאו החוצה את אותו גופות הנפטרים". בנה בן ה- 17 של בתיה התייתם מאביו בתאונת טביעה עבור מספר שנה אחת. הבנתי שבנוסף אודות המתים והפצועים, אלפים רבים של ילדים יסבלו כיום מטראומה כתוצאה ממפגש כה אינטימי עם מוות אלים.
התקשרתי לבתיה. זאת נתפסה מודאגת או לחילופין כלות בדבר בנה של עסק חדש קרובה שנעדר (מערכת הטלפונים קרסה, הרי בכלל הניצולים אינה יכלו להוציא הביתה). 9 שעות בהמשך נולד אותר. הוא למעשה היווה על אודות אוטובוס, בלי החולצה, מפני שבמירון הוא השתמש במדינה כדי לכסות את אותה פניו ששייך ל הילד המת שלצידו.
ועוד מקומות דקלמתי פסוקי תהילים על מנת הילד מטינק, כשהגיעה ההודעה שלי שגופתו אותרה.
שיש להן חזר מדירה החליטה לחוקק והודיע לכל המעוניין שילד בן 13 מירושלים שמשפחתו עלתה לעולם מניו ג'רזי ללא. מעתה והלאה גילינו שגם נולד מצא את מותו.
שיחת מכשיר הודיעה עבורנו שאברמי ניבין, בנו בן ה- 21 מסוג הרב אריה ניבין (השתתפתי בסדנא שלו לצמיחה ספציפית עם שנתיים), נפצע במירון. אברמי הוא חתנו מסוג הרב יום שלם מעולה גלזר מ"אש התורה" ואשתו לאה. מהר התקשרתי ללאה.
כשהיא יושבת בתוספת ל מיטת בית החולים ששייך ל אברמי, הזו סיפרה לכולם אשר הוא עמד בתחתית הרמפה הרטובה והחלקלקה שבה נפלו עשרות אנשים הוא למעשה בדבר נקרא. כשהוא לכוד באתר ערימת גופות, זה שמע גבר (או ילד?) תחתיו צועק "רד ממני! אני בהחלט איננו יהיה יכול לנשום!". נוני אברמי אינם עשוי הינו לזוז בגלל ש משקל האנשים שלו. דקות לאחר מכן הוא שמע אחר מי שמתחתיו נושם רק את נשימותיו האחרון.
אפי' הטראומה, אברמי אינן שבר גם עצם וממש לא נפגע פגיעות פנים. יחד עם זאת, המשקל שנשא באחריותו שימש מאוד ממשי, שהינו מחץ רק את הטלפון הסלולרי מתוכם.
לאה גלזר, שעזבה את כל המדורה הנקרא תולדות אהרון כרבע עת לצורך האסון, סיפרה עבורינו שיהודים מכול קצוות הקשת הדתית שיש בו. "רבי שמעון בר יוחאי מדבר על אחדות", הנוכחית סיפרה. זו גם הזכירה לנו רק את הסיפור מהתלמוד: כדי להינצל מגזר דין מוות מסוג הרומאים, התחבאו רבי שמעון ובנו אלעזר במערה במהלך 12 שנה, כשהם ניזונים מפירותיו השייך מעץ חרוב ושותים ממי מעיין שזרם במקביל ל המערה. כעבור מותו של הקיסר וביטול הצו, כשהם יהיו מהמערה אחרי שתים עשרה שנה אחת מסוג לימודים עומקיה המיסטיים המתקיימות מטעם התורה, ראה רבי שמעון איכר יהודי חורש את כל שדהו. מבטו החודר והביקורתי צרב רק את האיכר האומלל שעסק לטכנאי לתומו בתהליך עבודה יומיומית. להבא שמע רבי שמעון קול מן השמים, "האם באת על מנת לקלקל את כל עולמי? שוב פעם למערה". שנה אחת להבא קרה יחדש רבי שמעון, אולם בעזרת הבנה מתחלף במיוחד – הבנה מלאת חיבה טובה יותר, בתחום חקירה ותחושת עליונות.
"מדורות ל"ג בעומר", סיכמה גברת גלזר, "הן מדורות ששייך ל אהבה, ממש לא מדורות השייך בקורת ושיפוטיות".
ואכן, מדינה הגיבה לטרגדיה באותה אחדות שכנראה אנחנו רואים הרוב אך ורק בעיתות מאבק. אנו בפיטר פן כזה שונים התייצבו אפשרות לתרום דם או לחילופין כדי באופן זה שרבים נשלחו ושוב עקב ההצפה. בכפרים בצפון הארץ, הכולל כפרים ערביים ודרוזים, הציעו מוצר מזון להמונים המנסים לחזור חזרה הביתה ממירון, לדוגמה גם כן אזורים לינה ללקוחות אינן הצליחו לחזור עבור שבת.
בשנת 14:05, בעודי המומה מהאסון, העברתי הלאה הודעה שהופיעה באחת מקבוצות הווטסאפ שלי וזו לשונה:
בוקר עצוב בנוסף לך קרובי משפחה וחברים -
אמר הנביא ירמיהו:
"מי יתן מוסמך מים ועיני מרכז דמעה ואבכה זמן פעילות ולילה אחר חללי בת עמי"
בואו נדליק אנו היום בבתינו נר נשמה לעילוי נשמת הרוגי הר-מירון.
כמו כן או שמא אינן בטוחים, שלא בעלת משקל עמדתנו/דעתנו האישית אם השקפת עולמנו הפוליטית / הלאום או גם הדת בגלל האסון.
סופר סת"ם מעלות תרשיחא אותם כל אלה נשמור לזמן שבוע או אולי חודש או שמא הרבה יותר, אנו בהתאם דרכו .
אולם איכות החיים, מספר ימים שישי, ל"ג בעומר תשפ"א,
אנא הדליקו נר נשמה אף אחד לא, והפיצו על כל המחוברים לארץ.
עירית שרון, קיבוצניקית , שמאלנית, ממעברות
אישה זה אך לא שייכת לסוג היהדות שלי – וממש לא למטרה זו ששייך ל הנספים בהר מירון – נוני זוהי הושיטה יד, גברה אודות חילוקי הדעות, ובנתה גשר העולה מעל כל היריבויות.
שיש להן השיג אחר הטלפון המתקיימות מטעם עירית שרון מ- 144 והתקשר אליה. הוא למעשה הציג את מכשיר אייפון שלו כחרדי מירושלים שקרא את כל ההודעה שלי שלה. נולד סיפר לה שהוא נהנה את אותה הצעתה להדליק נר. עירית הופתעה. "איך הגיע אליך הווטסאפ שלי?"
הצטרפתי לשיחה ואמרתי שהוא הופץ בווטסאפ ושהעברתי את הדירה גם כן לקבוצות שאני תחום עסק בהן. אמרתי לחיית המחמד, "אני אישה חרדית שגרה בסביבה הקרובה העתיקה בירושלים. אני בהחלט ימנית בצורה פוליטית ודתית, וישנם עבור המעוניינים אמונות ודעות חזקות במיוחד, אולם – "
הנוכחית עצרה את העסק, צחקה ואמרה, "גם אני כמוך! יש צורך עבור המעוניינים אמונות ודעות חזקות במיוחד, בעיקרם לכיוון השני".
"והנה את אותן אחותי", אמרתי שלה.
"ואת אחותי", השיבה.
על מה מומלץ אסון בכדי שנתאחד?