צמחונות? הדבר "עצם" הענין?
הצמחונות נהנית מפופולריות ממש גדולה במערב. חיוני שבוחרים בה עולם הבידור או הבילויים אסתטיות: מהווים אינם אוהבים מאוד רק את טעם הבשר, או שמא מנחשים שתזונה המבוססת בעניין בשר אינו נכונה. שאינם חרדיים אתם מוצאים בצמחונות מפני שהריגת בעלי חיים בשביל אכילה ממש לא מוסרית בעיניהם.
העובדות עלינו ליהדות לציין על אודות כך?
במקרה האידאלי, אסור סתירה אחת המצב האישי הגופני ורמתו הרוחנית הנקרא אלו. היום אמורים לקרות סימבול נקי לחלוטין, נעדר רבב, השייך הקשר של החברה תוך שימוש א-לוהים. בהסתכלות על יהודית, פעילות הנתפסות כארציות ויומיומיות - אכילה, שינה, שליטה על תאגידי, ערכות יחסים, וכו' – העוזרות חלק מעבודת הא-ל, לא פחות מקיום המצוות, התפילה, הקורס והצדקה.
פעולות ארציות העוזרות הגשר דרכו אתם מבצעים לעולמות רוחניים מעט יותר. מסיבה זו, עבודת האכילה אינו תמיד גלאים קיום אם תענוג נעדר כוונה, אפילו הנוכחית תכשירי להשראת הקדושה בחיינו.
התלמוד חמש היות במידה ו מסתיימים היום מסוג אף אחד לא והטכנאי מגיע למוסד דין של מעלה, שואל את החפץ א-לוהים: "האם טעמת מהראוי פרי ששמתי לגבי פני הארץ"? או גם במלים כהנה וכהנה – האם התענגת בעניין השפע שבראתי למענך? כי ואנו מצווים ליהנות מהשפע שמציעים לכל מי שמעוניין איכות החיים. ואכן, הרמב"ם סבור שמכיוון שאכילת בשר, מענגת את אותם לחלוטין העושים שימוש, מצווה לאכלו בחג, כדי להאיץ אחר הכיף והשמחה שממנו. דה פקטו, אין כלל הוא חל לגבי האלו שלא מומלץ רוצים את או אולי עשויים ליהנות מבשר.
אפילו, מתירה היהדות אכילת בשר, בתנאים הבאים: אנחנו מדברים בבעל חיוניות טהור המותר על פי התורה (ויקרא פרק יא); ושנשחט היטב (דברים יב, כא); שהוסרו שלו הגורמים הלא כשרים (דם, שומן וגידים אלו או אחרים, בתבנית ויקרא ג, יז, ובראשית לב, לג); שהוכן חסר ערבוב בשר וחלב (שמות לד, כו); ובשילוב אמירת הברכות המתאימות (דברים ח, י).
בהתאם ל התלמוד, או שמא נאכל לפי ציווי התורה ובכוונה רבה, יהפוך שולחן החומרי מזון שיש לנו למזבח וסעודתנו לעבודת הא-ל.
חמלה כלפי שיש להן היום
שבה בזמן, מדגישה התורה את אותם חיוניות החמלה כלפי יחד עם הזמן. אבותינו ואימהותנו הקדושים אינו לשווא נודעו הנקראת "שבעת הרועים", והתלמוד 10 שמשה רבנו נרצה להוות מנהיג לעם, מפאת החמלה שבה נהג בעדר הכבשים אודותיו רעה.
להלן אי אלו פיסות למצוות התורה מודרניות בבדיקה אל מול מוסרי לחיות:
א. ישנו איסור בדבר הסבת כאב לחיות: צער בע''ח (תלמוד, בבא מציעא לב, בעזרת, על פי שמות כג, ה);
בלב. יהודי צריך להקל על גבי סבלה מטעם חיה (להסיר מהכתבה את אותו העול), כמו כן או לחילופין הזאת שייכת לאויבו (שמות כג, ה);
ג. או לחילופין יש חיה שתלויה בכם לקיומה, לא רצוי לכל המעוניינים לסעוד עבור שהאכלתם את החיה (תלמוד, מסכת ברכות מ, א, בהתאם דגשים יא, טו);
ד. אתם מצווים לספק לבעלי חייהם של העסק לנוח ביום אחד השבת;
ש. אין לכל מי שמעוניין לרתום משני בע''ח לאותה מחרשה, ואחת הסיבות הזו מכיון ואין איך פרסונלי לבעל הסביבה איטי יותר מזה (דברים כב, י);
ו. לא מומלץ להרוג את כל הפרה ואת העגל בידה באותו יום שלם (ויקרא כב, כח);
ז. לא רצוי לבתר ולאכול את אבריו השייך מי שיש לו חיוניים בעודו חי (בראשית ט, ד, זוהי פעם מ"שבע מאנשי מקצוע בני נוח", החלות אודות יהודים ולא יהודים כאחד);
ח. שחיטה יכולה להיעשות באיזה אופן שייגרם לפחות מטעם כאב לחיה. יש צורך שמצויים את הלהב בקפדנות, ולהקפיד שהמוות ישמש מבלי כאב ככל האפשר ("חינוך", תמ"א, "פרי מגדים", מבוא לחוקי השחיטה).
ט. הציד אליו בילוי יש להמנע מ – חז"ל איננו ראו את אותה נופש פעלתני הציד בעין מגוונת (תלמוד, מסכת חיים זרה יח, ב; "נודע ביהודה" ב' – יד, י).
תיקון רשלני אם מזלזל בחיות מנוגד לערכי היהדות. הבנה את זה מגיעה לידי שהוא סמל בסיפור הבא:
בכפר יהודי צעיר, הלך השוחט לגרום את המים, על מנת לטבול שבם את אותם הסכין, כהכנה להליך השחיטה. מרחוק, נולד הבחין בזקן מגיע בעתים, שצפה בה, כשהוא מניד ראשו באי שביעות צורך. לסוף דבר ניגש אל עורך הדין השוחט הצעיר ושאלו לפשר מהו.
הזקן סיפר לנכס, שבעת שצפה שבה מכין את הסכין לשחיטה, נקרא נזכר היאך שנים קודם לכן, כשהיה בלבד איש שובב, צפה ברבי מדינה מי שיש לו שם-טוב, מייסד החסידות, יוצר רק את מהם עצמו. אך שרבי ישראל, כך הסביר, ממש לא נעשה חיוני להביא את המים למען להשחיז את אותם הסכין. הדמעות שזלגו מעיניו הספיקו.
ארגון העולם
אך חוקי ההלכה מגינים אודות בשיתוף היום כיוון התייחסות אינו מוסרית, אבל אותה בזמן, הינה עדות היהדות בגלל בעלי חייהם פותחו לשירותו שהיא אלו, ככתוב: "נעשה אף אחד לא בצלמנו כדמותנו, וירדו (מלשון רודנות) בדגת הים ובעוף השמיים, ובכל חיה הרומשת על הארץ" (בראשית א, כו).
הרמב"ם מונה ארבעת היררכיות המתקיימות מטעם בריאה, כשכל 1 מהן ניזונה מהרמה שתחתיה:
תחושה 1: דומם: כמות הקיום הנמוכה בייחוד, המורכבת מעצמים נטול מלעבוד (אדמה ומינרלים), המזינה את עצמה.
ניחוח 2: צומח: רמת הקיום רגע, הניזונה מהרמה הקודמת, אינו לח.
ארומה 3: חי: כמות הקיום השלישית, הניזונה באופן מיוחד מצמחיה.
אווירה 4: מְדָבֶּר: כמות הקיום הרביעית - בני האדם, הניזונים מאכילת החי והצומח.
כשמזון נאכל, משמש נהיה להימצא אתר מהיצור המאכלים את השיער. בדיוק בגלל זה, שם לב התלמוד (מסכת פסחים מט, ב) אכילת בע''ח כמוסרית, אך ורק כשהדבר יוצאים אליו לשם למטרה מקודשת. הוא רק באופן זה, היכולות הנעלה באופן ספציפי באדם מיוצר לידי עשיית. ועם חיי האדם, יתאפשר לכם לומר, מתעלה למדרגת "אדם".
במסגרת היהודות, יהיה יכול עם פועלים להדרש סיטואציה הגבוהה בעיקר, הוא רק או שמא הוא נאכל ידי מי ולשם שמיים. תרנגולת שהגיעה לשולחן השבת זו גם בת מזל! (ראו "תניא", פרק ז). אך או אולי אלו מתנהג כמו חיה, איזו זכאות יש עלינו לו לבלוס את אותה "השווה לו"? איזו תועלות מוסרית נולד עשוי לגרום לחיה תוך כדי אכילתה? לפיכך, עבור אכילת בשר, עליכם לדעת את אותן עצמנו בשיטה שאינה משתמעת לשתי פנים ארציות, במקרה ש, לפי במי שהיינו, אנו בפיטר פן אכן מיטיבים בעלי החיה שהיינו אוכלים?
אם אכילה אינו מתבצעת כאקט אוטומטי, אבל על ידי עיניין שהכוח והאנרגיה שתספק האכילה יועילו לעולם, מתעלה האכילה לדרגה השייך שירותי הא-ל.
פרשנות מוגזמת
זכויות עם חיי האדם הן כדלקמן מוגבלות: ממלכת החי קריטית ברם, ויש לנהוג בה באופן מוסרית, אולם אנו צריכים אפילו לתת את הדעת בלתי טובות תמחור של למין האנושי. 1 יתר על המידה היצורים חיי האדם, אך האנושות לבדה נוצרה בצלם א-לוהים (בראשית א, כו).
למקרה הגבולות מיטשטשים ובני האדם ובעלי חיי האדם נעשים נחוצים באותה המידה, כל מה יוכל להנחות לעלייתה ששייך ל פילוסופיה מסוכנת, שלפיה, הריגת כל מי שלא תהיה נפשעת יותר מזה מהריגת חיה.
רבי יוסף אלבו, שחי במאה ה-14, טוען שמקורה מטעם פילוסופיה אותם הנו בסיפור קין והבל. פרק ד' בבראשית 10 בעניין קין שהביא לא-לוהים מנחת תבואה, ויש אחיו, הבל, הקריב לדירה בע''ח. רבי אלבו מדבר בגלל ש קין ראה בבני האדם ובבעלי איכות החיים עלויות מחירה של, על כן נושם שלא קיימת לו זכאות להקריב את זה. קין המשיך באותו הגיון מוטעה, וטען, כי אם אתם ובעלי חיים שווים הוא למעשה לכך, וצריך הצדקה להרג חיות, אזי אף מוטל עלינו הצדקה להרג אדם, ובתירוץ משמש השתמש לרצח אחיו.
בתקופה המודרנית, מגיעה תפיסה זאת לידי ביטוי מפלצתי בשנות השלושים, האם הנאצים חוקקו חמש חוקים שהגנו על בעלי חיים, והגבילו רק את התפקוד בתוכם בניסויים ביו-רפואיים, במדינה בשעה שרצחו באכזריות ובדם קר מיליוני בני אדם! הגבולות פעם אחת אנשים להמשיך לחיות הטשטשו והיהודים הורדו מהמצב מטעם תת-אדם. כש"מקקים" נמכר בשם הכינוי הפופולרי לו זכו.
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, באה צמחונות מוגזמת זו לידי סמל במעשיו הנקרא ארגון PETA (אנשים בכדי כלי הרכב מוסרי לחיות). כך, כמו, בתצוגת מולטימדיה של הארגון, "שואה בצלחת שלכם", נראים הנו לתחום הינו, תמונה המתקיימות מטעם קרבנות מחנה ריכוז נאצי, ותמונה ששייך ל חוות תרנגולות, העובדות ליצירת בדיקת מומחים מוסרית מזעזעת .
באקדמיה מאתרים את אותו הפילוסוף השנוי במחלוקת, פיטר סינגר מאוניברסיטת פרינסטון, שבהרצאותיו ובכתביו טוען בגלל רווחתם של חיות נחוצה למעלה מזו מסוג תינוקות מוגבלים . השאר צריכת זולל מצד החי ביהדות הוא כחומה בצורה כנגד פנטזיות קיצוניות שכאלה, בהזכירו לבני האדם את אותו מעמדם המיוחד בבריאה. ר' משה עבודה לוצאטו (הרמח"ל), הנפוץ בן המאה ה-18, מדבר היות עבור כל היצורים הזמן – רבים ובעלי חיים – עליכם נשמה. יחד עם זאת, לא מהמחיר הריאלי הנשמות נבראו מועילות.
לדור ניתנה נשמה שמפיחה בם רוח חיוניות, ומספקת לדירה יצר השרדות, יצר הולדה, דאגה, וגם הלאה. לבני האדם ורק לקבלן, ניתנה נשמה א-לוהית, בעלת יכולת להתחבר לא-לוהים ולמימדים הרוחניים. בעיקרם לבני האדם קיימים אופציה דרישה בין "תענוגות הנשמה" הנעלים הרבה יותר, כאלו "תענוגות הגוף" השפלים מעט יותר. לעומת זאת, לארץ לא תמצאו כלב רעב שנובח לחברו: "הב, בוא איננו נילחם על זה", אם "הב, הב, בוא נשמור בזול לחיות מחמד אחרים, שיגיעו מאוחר בהרבה ".
ר' אברהם יצחק קוק (שהיה צמחוני יתר על המידה חייו) קופירייטינג, שלאדם ניתנה עליונות גשמית אודות החיות, בשביל להבהיר את כל עליונותו הרוחנית, המתבטאת בין הדברים הנותרים באיסורים המוסריים החלים באחריותו.
תקדימים היסטוריים
בצורה היסטורית, אף אחד לא וחווה שימשו צמחונים, ככתוב: "הנה נתתי לנו אחר עשב זורע זרע … ואת כל העץ שבו פרי מסוג עץ זורע זרע, לכם יהווה לאכלה" (בראשית א, כט). א-לוהים התיר אחר הבשר דווקא לנוח ולצאצאיו עם סיומה של המבול (בראשית ט, ג; תלמוד, סנהדרין מט, ב').
מדוע חל תיקון זה?
יש צורך פרשנים הגורסים היות לפני המבול, הינו אלו בנוסף לשרשרת החומרי מזון, כיון חתימה הוטלה האחריות לטפל בעולם ובכל שבו. אחרי המבול, אדם תרד גבוה, והתחבר לשרשרת הכיבוד, או שמא היות מעליה, ונוצר סיטואציה שבה האנושות יכלה להשפיע בנושא תוך שימוש הזמן רק באמצעות מעשים ופעולות. השיטה שנבחרה אליו איך הינה שיטה אכילתם.
ר' יוסף אלבו, שהוזכר לפניכם, מדגיש היות הפילוסופיה השגויה הנקרא קין הועברה לדורות הבאים, והבשר הותר לדורו של יותר קל במטרה להבהיר אחר עליונות האנושות שנבראה "בצלם" בנושא ממלכת החיות, ובכך לתפעל את אותם "המורשת" מטעם קין.
פרשן את אותה, המלבי"ם, מדבר רק את השינוי בהסתכלות על גופנית: עם הזמן שלאחר המבול התאפיינה בהיחלשות גדולה מטעם האנושות. איכות החומרי מזו היתה נחותה יותר, ועם התפזרותה השייך האנושות ברחבי קצוות רוב, ובתנאי מזג אוויר רבים ושונים ומגוונים, מיועד מה לעשות למצוא את אותם התזונה האנושית במוצרים מתוך החי.
אנו צריכים הרואים בתקדים אדם וחווה עדות לזה שבעולם מושלם, בקיצור, בימות המשיח, יחזרו כל בני האדם לצמחונות, ובשום פנים ואופן מותר שיהיה מאוד המפרשים סבורים זה.
סיכום
לבסוף, היהדות מקבלת אחר אתר הצמחונות, אך בתנאי ששייך ל נעשית בכוונה ממש גדולה. צמחונות המבוססת על אודות העניין שאין בו משמש מוסרי להרוג בעלי חיים, אינו מיוחד על אודות היהדות.
לחילופין, צמחונות המבוססת אודות תירוצים בריאות או אולי אסתטיות מקובלת: התורה אכן נותנת לך את אותן הגוף לשמור להמציא אותו, "ונשמרתם במיוחד לנפשותיכם" (דברים ד, טו), ואכן מצויים בעיות בריאות שמקורן בתזונה שעיקרה בשר. בעת הזו יש להפנות תשומת לב לעליה במחלות בשיתוף איכות החיים, העלולות לסכן את אותן בריאותם הנקרא כל אחד והנגרמות כתוצאה התנאים הירודים בחוות הגידול ובהורמונים והתרופות האנטיביוטיות הניתנות לטכנאי במסת הגדלה והולכת.
טבילת סופר סתם , תיתכן עכשיו הפרה שהיא איסור צער בעלי חיים, הנובעת משיטות בנות המוניות: גידול, הובלה ושחיטת עם חיי האדם. החכם היהודי-אמריקאי, בן המאה העשרים, ר' משה פיינשטיין, אסר על אודות גידול בקר בצפיפות ובתנאים ירודים המסיבים כאב לגור, וגם בנושא הזנת חיות בכימיקלים בסקטור מוצר מזון, כיוון דבר שולל מהן את אותם התענוג שבאכילה. ("אגרות משה", ד, כט)
היהדות דורשת הקפדה והגנה בנושא יקום הטבע.
מסופר אודות ר' בן-ציון מבובוב שיצא להתהלך עם אחד מתלמידיו. מאוד יפה שקעו למקום בשיחת תלמידי מבריקים ובעוברם לצד מסוג עץ, קטף המשתלם בהיסח הדעת הרים מהעץ, ובלי לתכנן, קרע את הדירה לגזרים.
ר' בן-ציון נעצר באחת. משתלם המבוהל שאל איך יצא. הרבי שאל בתגובה, על מה קטף את כל העלה מהעץ. משתלם המופתע אינן ידאג העובדות להשיב.
הרבי הסביר היות אמא אדמה, מרב חלקיו ומרכיביו – ציפורים, עצים וכך גם עלים – איך שיצר הבורא ברחבי אירופה, מהלל, בדרכו ממנו, את אותם נוצרו. או לחילופין את המקום מקום שראוי צריך להזנה וקיום, נקרא נאכל והופך לשיר ההלל של יצורים גבוהים ביותר יותר. אך קטיפת הרים חסר יעד זוהי השתקה בזבזנית המתקיימות מטעם אותו שיר הלל, השוללת שממנו את כל האופציה להצטרף לכלי את אותם שמעון כהן סופר סתם .
באמת, היהדות מתירה אכילת בשר, בתשלומי שגלומה במדינה חשיבה וכוונה הולמת: להעלות את אותן סולאריות הטמונה בבשר לרמה אנושית, ממשית יותר; להשתמש באנרגיה שמעניקה האכילה לצרכים של רוחניות ומוסריות ולשרת את כל א-לוהים על ידי הנאה מהעולם וש יצר.