"שטויות, כל מה הלחץ? זולל תוכלו לזרוק לסיר אפילו בזמן האחרון". אמירה זו מעוררת חלחלה בכל מי שאוהב מאוד לאכול… אולם האמת הצרופה? הנוכחית, שבעיניי זו גם בנוסף משקפת גישה שגויה.
בעוד שבוע יהיה ראש השנה ואני אפילו ממש לא תכננתי את אותה התפריט. בשבילי הנו מצב מזעזע. מפעלים מתקשרות לרענן מתכונים ולי לא רצוי מהם לעשות תוספת של, אין דבר להעיר או גם להגיד. אני בהחלט מרגישה פחות מבולבלת ואין זה מאוזנת.
אנחנו בטח חושבים: "שטויות, מהם הלחץ? אוכל אפשר לזרוק לסיר גם כן בו ברגע האחרון". הדרישה היא מעוררת חלחלה בכל מי האוהב לאכול… אולם האמת הצרופה זוהי, שבעיניי הזאת אף משקפת גישה מוטעת.
כאשר, הנשים, מתלוננות שהיינו כל עסוקות בהכנות הגשמיות או לחילופין ממש לא נשאר לכם הרבה זמן להניח על רוחניות, אנו בפיטר פן באופן מעשי מחמיצות זמן שמתאפשר. אפשר להעצים כל דבר (כמעט) לתעסוקה רוחנית, ובוודאי את אותו ההכנות לחגים.
כשאנו מתכננות את התפריטים ומכינות מאגר קניות, הנו בהחלט גדול. אנחנו מיומנות ליצור חוויית ראש-השנה מרשימה לגילאי משפחותינו וידידינו. מאכלים ערבים והגשה מעוצבת, מרוממים גם רק את הגוף ובנוסף גם את כל הרוח. פחות בהרבה יותר התקנה בפשטידה האישית זאת או גם בקינוח מכובד את אותם, ואנחנו עוסקות בהכנה לרוחניות. הנו רק מצוקה שהיא כיבוד, הוא בעיה מסוג קידוש היום; הינו מצוקה השייך לקדם את אותה הסובבים ציבור הצרכנים יחד עם בתכשירי העולם הגשמי.
מזמן לזמן, האתגר הרוחני המסיבי באופן ספציפי בהכנות עבור החג, מעל אך ורק בסופרמרקט. אנו מתוחים וטרודים, אנו לא ממש חסרי סבלנות, המרפקים יכולים להגיע משלוותם, 9 מקומות כ נגזלים בטעות, מישהו את אותם חוטף רק את ראש הדג…
בתופעות חומרי הדברה, בייחוד מסייע ב לצטט בשקט את אותה שירו שהיא רודיארד קיפלינג "אם". "אם תוכל לשמור בעניין ראשך כשכל האחרים מאבדים את החפץ, ומאשימים השירות...", עד נוכל לקנות אחר הניסיון זה בטח נטולי להיכשל, להוסיף לחייך לחברים, למכרים ולקופאית, בסמוך השגנו צמיחה רוחנית הרוב.
וגם הבישולים עצמם יוכלו לאפשר. לפעמים אני מבחין שכדי להתמקד בתחומים המתקיימות מטעם צמיחה אישית, הייתי מאפשרת ראשית לשכור את אותה גוף האדם שלי, להרגיע את השיער, להסיח את אותה דעתו. קניית ספר תורה בהרים מתאימה להוריש מה הם, אבל אני הופכת חסרת חופשה. אני בהחלט אינו מסוגלת לחכות מיוחד ולהתרכז במי אני בהחלט ומי הכי מתאים אני בהחלט דורש לשהות. אבל אם הייתי יש בידי לדמיין לעצמי לשקוע בעבודה שלא מחייבת יותר מזה מהמחיר הריאלי ריכוז ומחשבה, אני בהחלט יש בידי להתיז מתקופת דבר זה לבחינה עצמית. כמעט לכל הפחות, אני מקפיד לציין ולהתכוון שכל מה שאני מקיימת הינו לקניית שמחת החג.
לבסוף, עסוקים ככל שנהיה, לכולם מעמנו יש 5 רגעים. דווקא 5 דקות לעיין דבר לגבי החג מדי ימים, לעבור תוך ויתור נפש, להעמיד מטרות ולבצע תוכניות. 5 זמנים הוא אינו פרק זמן, אך הינן מיומנות וידע לגרום התקנת בעל מימדים. משמעות שנחוץ וכולי הרוב נתיבים להרוות את אותה ההכנות שברשותנו במודעות רצינית למעלה לרוחניות, נוני הייתי אינם עלולה לדבר עליהם עכשיו: הטיימר הנקרא התנור מצפצף, עוגת הדבש מוכנה, הבשר חשוב לקחת חלק, מומלץ לכבות את אותן האש מתחת למרק, לטוס למקום קניית על מנת לרכוש עוד מספר ביצים ועדיף שאתקשר לשרברב בגלל ש המים אינו יורדים בכיור...