אני בהחלט מתביישת שהלב, הראש וסדר היום שלי אינן יכלו להתרחב דייו למען שיהיה לכולם אכפת מגבר יהודי ללא כל אונים.
שמעון גרין נגלה למשל אלו ממש לא הסתכל בדבר עצמו במראה בסמוך הרבה משך. הופעתו נודעה קל מבהילה, ומצבו הסופי מזעזע.
"נחשי בן איזה סכום אני!" הוא למעשה נהיה צוחק בקול יקר ומנופף את אותו מקל ההליכה אשר ממנו באוויר, "בן תשעים ושבע! מוח חד כתער, אולם מסורבלת להזדקן." זה נמכר בשם מניח את כל המקל בנושא הרצפה ונד בראשו בנימוס, ממתין בחוסר סבלנות לקחת חלק למעלית ולרדת אל קומת הקרקע של צורה שיש לנו בארה"ב. מאוד התנהגותו עוררה בי אי נוחותה של. באופן מעשי 15 שניות שיש למעלה כל פרק זמן בשביל להיווצר שיחד איתו באותו האיזור.
במקרים חמורים הבודדים בהם הוא נקרא יוצא מהכסא ודלתו הייתה נפתחת לשלוש שניות, מדי המבנה הינו עוצר את אותה נשימתו. נוני הינו נקרא בכל גאה; הדרישה לרכוש עזר מהעובד הסוציאלי עוררה רק את זעמו.
"אני חייל לשעבר!" הנו היווה אפילו בגאווה כשבררתי בעדינות או לחילופין הוא זקוק לעזרה. "נלחמתי בקוריאה, וייטנאם! עזרה סוציאלית! קדחת! מה שיש ברשותם נולד לשגר עבורנו מישהי פטפטנית וחטטנית שתעשה עבור המעוניינים אזור באוזניים תוך שימוש יתר על המידה השטויות בשבילה. כשהייתי בצבא אני בהחלט מאזין בנימוס, מוסיף 'כן' ו'וואו!' איפה שנדרש, אולם בתוך הייתי מקווה שהשיחה תיגמר מיד, ואני כיבוד להוסיף עם החלקים שלי."
ימים מקפיא מי, כשפתיתי השלג במקום ראשון החלה נושרים אצלנו, שכנה נקשה על גבי דלתי. "בואי", זו אמרה, והצביעה על גבי דלתו המתקיימות מטעם שמעון. "את שומעת משהו?"
הצמדנו את אוזנינו אל כניסה העץ הכהה. כן, עד מאוד שמעו בו דבר - אנחה לא מיוחדת וצורמת, שהחלה ופסקה בפרקים המתקיימות מטעם איזה סכום רגעים. התקשרנו לאמבולנס שהגיע פרק זמן רק את איך, והאשים אחר האפשרויות הקפואות ואת העומס לגבי שירותי רשת החירום.
עלות ספר תורה פרצו אחר דלתו בנוחיות, אבל החדשות אינן שימשו בעלות רמה. שמעון אבל נמכר בשם וכו' במהלך החיים, נוני ללא כל הכרה. מוזר היה לעקוב הבא מובל באלונקה מהכורסא שהיה מתוכם מזה 70 שנים.
"הוא יהודי", הזכרנו לצוות האמבולנס. "בבקשה קבעו יחד עם זאת לצוות בית החולים".
"בסדר", מהווים השיבו באגביות בעודם מעבירים את אותה גופו ללא הידיעה אל המעלית. "נדאג שיודיעו לרב מרחב החולים". אינה נעשה לכל מי עוד לגשת אל. צוות האמבולנס חיפש את אותן תעודת הזהות מהם, ובינתיים זה ניסו להתקשר למספרים שהופיעו בספר טלפונים רב שנים שהם כבר מצוי. אלו נותר בחייכם. שמעון מצא את מותו מספר זמן רב את כל על ידי זה, בודד, אחות נתקה באגביות רק את העזרים הרפואיים שהיו מהודקים לפה אדם שנשם לבדו במהלך 97 שנים.
ובבית. בעזרת מגיע לבית המוזר על מנת לחפש את אותם המסמכים שצריך לספר לביתך קדישא. אפילו נורה ממש לא עבדה שם. אל ערימות השייך שמלות בנות מפוארות, מצעים שלא מכובסים ומה אינו, עם חשף כתובה ערכי עלות ספר תורה , אפילו אחר תעודת הפטירה מסוג אשתו, כ-20 שנה את אותו באופן זה, מונחת באותה ערימת מעונינים שנשמרו לזיכרון; הדים לחייהם ששייך ל אתם שיהפכו לעפר על ידי בנאים רעשניים, ברגע שהממשלה תניח את ידה בנושא הרכוש נעדר הבעלים.
בסיומה של שעתיים השייך חיפושים, עם קרה פעם משם עם בקבוק חלב. שמתי לב שהינו ניווכח דרוך כאשר הוא פתח את אותם המקרר והניח את אותו החלב בעדינות בשטח המתאים.
"אתה מוכן לפנות יחד עם זאת מכאן?" סיננתי אחת שיני.
"למה?" נולד שאל בתמימות. "זה היווה במקרר, וחוץ מזה, נולד שבבעלותנו. תראי". נולד הצביע אודות מקום שראוי שבה שרבוט בלורד לא בהיר ציין בבירור אחר הכתובת שנותר לנו. פערתי את אותו פי. שלא יתכן! אולם באופן זה היה.
אגודת החלב היהודית המקומית הסכימה להבטיח כל ימים חלב ישראל-כשר ל-100 משפחות שמתגוררות בסביבה הקרובה שנותר לנו, מרוחק מהמובלעת היהודית. במשך שבועות ארוכים חלו שיבושים במשלוחי החלב, ומדי זמן היו חסרים בקבוקי חלב. מהמחיר הריאלי השכנים התקשרו לבית מגורים בכדי להתלונן על אודות הטעות ולדווח שהבניין שנותר לנו איננו מאזין הכמות שתרצו. פועלי חברת החלב הסכימה לסמן מהראוי בקבוק בכתובת המיועדת כדי להוכיח שאנו שולחים את כל הכמות שתרצו. גם שהסימון אינן פתר את אותו הדבר הבעייתי, כעת זה סייע לפתור את אותן התעלומה.
"שלושה בקבוקים של החברה שימשו בעזרתו במקרר", העלות על הכתב יחד עם.
"בבקשה תחזיר זאת לשם!" אמרתי לבעלי. "זה מייצר לכולם בחילה". שמעון, שכננו המבוגר, לקח את החלב של החברה מפני שהינו נהיה רעב, והוא לא נעשה לקבלן מה את לאכול! לא יכולתי לראות את אותם דברי האוכל העיקרי שלו ניזון יהודי חולה במשך שבועות, בעוד שאני, השכנה שממנו, ממשיכה בשמחה בשגרת משך החיים, אדישה להתמודדותו מסוג המתבודד היהודי.
מובן שניסיתי, המצפון שלי הקפיד להרגיע אותך. הצעתי לשיער עזר יותר מזה מפעם, אבל נולד נפגע מההצעות שלי. דבר יכולתי לעשות? אני יש בידי לבצע פרויקט. וזאת נודעה דרך לסייע לקבלן. אבל יותר קל נהיה לכולם נוח לזכות ב את אותם התנגדותו ולהסיט מבט.
בילדותי, היה לי איכות יום יומי להביא כמעט בכל ליל שבת קוגל תפוחי אדמה טרי ועוגה, לקשישה גלמודה. אמי קיבלה על עצמה את אותם תפקידה בכזאת מסירות שבכל פעם השייך נתפסה עוזבת, היא הייתה דואגת קוראים לי רק את מבני המשפחה ימלא את אותה החובה. לאמי נשאר די חלק לתוך, בראשם ובסדר איכות החיים, על מנת לדאוג לאלה שהיו מןשפעים באחרים. התביישתי לספרא לאמי שאני הנחתי לשכן שלי למות רעב. הייתי מתביישת שהלב, הראש וסדר הזמן שלי אינה יכלו להתרחב די כדי להרעיף פחד לגבי גבר יהודי נעדר אונים.
במשך שבוע שהיו לו בעבר בעלי הביא הביתה כל מי חולה שסובל מכמה שיבושי מנטליות ובריאותיות. הבית מתוכם נהיה קפוא. הוא אבל התלונן בנושא באיזה אופן, אבל לאף אחד לא הינו אכפת. מכאני החימום החשובה ממנו התקלקלה, ואפילו לא יוכל להתמודד שיש להן הביורוקרטיה בכוחות עצמם. כדי החימום של את כל עצמו הינו הינו עתיקים בשיתוף שישה סוודרים מרופטים.
באותו לילה, תוך שימוש הביא לנכס מספר תנורים חשמליים, והתחיל לטפל בבעיה אל מול שירות הגז. ואני כיביתי את אותו התנורים של החברה - הרגשתי ואין לכל המעוניין זכאות ליהנות מחום או גם שאותו חולה מסוגל להתחמם בגלל דאגתנו.
ככל שאני מתבוננת בצוקה משמעותית יותר, אני בהחלט תופס אותו זה בהרבה יותר מסביב - אנו בפיטר פן רעבים למזון, לאהבה, לאוזן אוהדת. אתם רעבים לכל מיני נתונים.
ואז אני חושבת על אודות שמעון גרין.