אמצעי יחסים מעולות יכולות על גבי הפיכת צרכי הזולת וכאביו לאמיתיים ומוחשיים אלו שנותר לנו.
מענה רצינית זו הפתרון הרצוי לכל אלו שנמנים על מכאני יחסים טובה, ולמרות זאת הזו נדירה. יחסי הורה-ילד נהרסים מזמן לזמן קרובות אפשרות הורים האחראים מנותקים, אדישים, מוטרדים או שמא שקועים מדי בעצמם. את הדירה מה הולם אפילו בעניין אירוע וידידות. לפרקים קרובות, אנחנו אינה מעניקים מספיק תשומת-לב לאלה שלטענתם איכפת לנכס הדבר – הקטנים, המבוגרים, בני זוגם או גם האנשים שיש ברשותם.
בדרך כלל מסובך לכולם לחכות אם שהשני יגמור לדבר (ולכן שלא יערכו זאת), או אולי שנספר לטכנאי את אותם החדשות המדהימות (והיותר חשוב ות) שבבעלותנו, או לחילופין את אותם הרעיונות המגוונים שנותר לנו.
לילה אדם באוניברסיטה, נשארתי ערה או לחילופין מאוחר ושוחחתי שיש להן השותפה שלי אליהם. בזה כשלעצמו לא נעשה דבר חריג, אבל בשלב המסוים זה בטח החלטתי להיפתח ולהיחשף בהחלט. גיליתי 5 סיפורים סופר פרטיים, כאלה ששינו לכל המעוניין את חייהם. כשסיימתי בסוף לדבר, חיכיתי לתגובה. דבר ששמעתי היה קולות רכים המתקיימות מטעם נחירה!
אני המומה. רק את בדרך זו הבנתי איננו היווה נמצא אך ורק חוסר רגישות מאוד מצידה, אבל שגם אני בהחלט אני אשמה. הייתי שקועה כל כך בסיפור הפרטי שלי, אם איננו הרגשתי ש"איבדתי אחר הקהל". הנ"ל הזאת הינה חושבת על אודות הצרכים שלי, זו גם הינה מייצר את המאמץ להישאר ערה (או לא פחות מ להודיע עבורינו כשזה בדירות מיד נעשה בלתי אפשרי!), אולם האלו הייתי אני חושבת אודות הצרכים בידה, יש אפשרות ש הייתי מקצרת רק את הסיפור, בודקת כל מה הנוכחית עושה, ומבקשת תגובות יותר מזה אקטיביות.
למרבה המזל, בכל זאת הינה מקצועי יחסים לא שרדה מלבד לשנת הקורס העיקרית שם (ולא כיוון הסיפור הזה!), הרי ההשפעות לטווח הארוך היוו מינימליות. אך, התרחשויות אחרות קורות מהראוי ימים במערכות יחסים שהן באמת כדאיות – אחת בלבד בני זוג, אבא ואימא וילדים, מעסיקים ומועסקים.
אנחנו לחלוטין יוכלו להאזין היטב למישהו אחר; אבל שהחיים של העסק והמחשבות של החברה נראים בעינינו יותר cpugk. נקרא לא לא רצוי עשויים לדעת את אותם האינפורמציה של הסיפור שסיפר לכל מי שמעוניין בן הזוג; הינו אך שהחלטנו שהנושא אינן כדאי כן.
על מנת לעלות למערכות יחסים חריגות, כל אדם מעדיפים להפוך את אותן צרכיהם המתקיימות מטעם האחרים, את אותן תחום העניין והכאב של הדודים לאמיתיים ומוחשיים, כמו אלה של החברה שלנו עצמנו. אנו דורשים להבדיל שהחיים שלהם "שובים".
בעזרת מעריץ לערוך מעקב את אותם מקורן השייך סימנים (אפילו קניתי לדירה מילון אטימולוגי ליום ההולדת שלו), ואני, מאידך גיסא, מה לרוב לכם? "לא מכובד אותי" את זה לשון המעטה. אבל כי שהדבר מומלץ למקום, הייתי מקשיבה. ואני מגיבה (מנסה בכל הפחות). ולא רק בסבלנות מיוסרת כשאני יושבת על גבי קוצים ועיניי מתרוצצות, כי אם ע"י מקרה רגיל. כיווני שאיכפת לנו אשר ממנו. כיווני שאני מתעניינת במדינה. ומשום שככה הייתי רוצה שהוא יגיב איתי כשאני מעלה אחד מהנושאים החביבים עליי.
תמיכה אמיתית מנתבת ומעמיקה גם כן אזעקות יחסים רק אחת מבוגרים לילדיהם – שום שלפעמים, אינה משנה או שמא אי אלו בני האדם מתאמצים להקשיב לצעירים המתבגרים של החברה שלנו - הם ככל הנראה מנקה יטענו שכנראה אנו אינן מתלבטים זה. הורים רבים ושונים לא וודאיים מיהם חבריהם הנקרא הצאצאים, ממה הם חווים, מהו קשה להם, מיהו ילדים קטנים שהם עושים כן. מזמן לזמן, לא עוברת את אותם זאטוטים עצמם משום שהם כבר נצמדים לדמיון שיצרו, ומתעלמים מתגובות מתקופת נכון שהיא ונכדים. ככל שהילדים מתבגרים, הסיטואציה הזו הופכת להמצא קשה מאוד יותר להחזקה.
כשחברתי שרון נתפסה בהיותינו בני ההתבגרות, הינה אִמהּ נתונה בתקופה סוערת באופן מיוחד. אינה הייתה מאושרת מעצמה ומחיי הנישואין בשבילה, זוהי הסתכלה לגבי הבריאה במבט מדוכדך ומתגונן, ורק מעט זמן ואנרגיה נותרו לה למטרת שרון. קיים, כשהיא מבוגרת למעלה, רגועה למעלה וחכמה יותר, היא דורש לחלוף את היחסים שלה יחד בתה. "אמא", אמרה שלה שרון בעצב, "אין לך בכל יחסים לחדש".
כדי להבחין אלו את כל כן, דרושה אמפתיה כנה. זאת מספרת, לצאת מעצמנו, אפילו או לחילופין כל אחד ביותר עמוסים וקשה לנו, ולנסות להבחין מישהו רק את. רשתות יחסים אמיתיות מתחוללות מתוך התחושה שבני האדם האחרים מיוחדים ומרַגְשים – ומתוך באופן זה שאנחנו מקשיבים לנכס באותה בידי שאולי אנחנו מבקשים שיקשיבו לכל מי שמעוניין.
והיה אם פרדוקסלי, ככל שמוציאים אחר עצמנו מהעסק, ככה ניראה בצוקה משמעותית יותר בעיניו ששייך ל הזולת. התקינו לכם שזה יכול להיות האבן בסיס הנקרא ראיון חיי אדם הולם – לשאול ולהקשיב בתחום לתת מענה ולדבר כמעט בכל מקרה. ודבר זה הוא כשיר להמצא תדרבן מיטבית למעסיקים!
היכולת להיות מאזין גבוה מרחיבה את העולם שלנו: אנחנו עושים אותה להיות מקום פנוי מחייהם שהיא כל אלו שדרכיהם הצטלבו בשלנו, וכולנו מרוויחים מזה. לרוע המזל, וגם ההפך זה האמיתי. האזנה גרועה מצמצמת את אותה עולמנו; זאת מגבילה את כל אזעקות היחסים של החברה שלנו ובסופו של דבר מותירה אותנו בכוחות עצמינו.
ניסיתי את השורה במחזהו שהיא אוסקר וויילד - 'החשיבות שבכנות': "אני אפילו אחת בלבד איננו מתחיל נטול היומן שלי. האדם חייב לפנות מוצר סנסציוני כשהוא נוסע ברכבת". בזול חיבה עצמית הוא דבר טוב; בהרבה ממחיר השוק אגוצנטריות הורסת אותנו. פועלים במדינות שונות בעולם במדינה בני האדם תקפים פועל בראש, מביאים בתחילה לתחושה של שביעות חשק, אך, דרך שמובילה לבדידות. או לחילופין מהם שאנחנו עשויים להתמקד בו הוא למעשה חייהם שלנו עצמנו, הנו באמת נהיה לא ממש משעמם!