לאחר עבודה שלמים שהיא אי־ידיעה גיליתי סוף־סוף כל מה מת הסַבָּא־רַבָּא שלי, ארתור אלט
אני נושאת עמי הוא רק סיפור האדם אודותיו: אשר הוא סיכל שוד אלים בבנק בו עבד, ונורה בזרועו. בימים אלה ואפילו תם ימיו בבנק, היתה כלי רכב ששייך ל הבנק אוספת אותו כמעט בכל בוקר במעונו ומחזירה את הדבר הביתה בסוף היום. משמש כל מה שרצית לדעת. ותמונה.
תמונה מסוג סַבָּא־רַבָּא ארתור בנושא כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה שלו ברחבי אירופה. הוא למעשה יושב באמצע שולחן בדירה קפה, מערכות בגדים טובות חליפה.
התמונה צולמה בחייו לבסוף שנות ה-1930. מאבק איימה באופק, שמא תיכף פתח. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה עבורינו שֶׁוִּינָה שהיא שנות ה-1930 היתה מאוד מקיפה בשנאת יהודים, אפילו גם היהודים עצמם הפנימו את אותם התחושות השליליות האלו.
מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם רק את התמונה
עירית תל אביב וינה הודיעה בתקופה האחרונה בנושא בניית "קיר השמות", אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה השייך בירת אוסטריה. האנדרטה נודעה פרי רוחו השייך תועלת השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להחביא את השיער ואת אחותו, לפני ששולחו למחנה השמדה. כעבור השואה השתנ קורט לקנדה, ובמשך 20 שנה פעל למטרת התקנת האנדרטה לפניכם, ש זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.
בהשראת "היכל השמות" ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי את אותו שמותיהם שהיא יותר מזה מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו בידי הנאצים. באתר שהיא האנדרטה יש עלינו מנוע מציאה מהירה של, במדינה יכולים אזרחים לדרוש אחר חברים וקרובי משפחה אבודים.
ובכך, אחרי חיי אדם שלמים שבהם לא ידעתי מה קרה לו, זמנים ספורות במקום האנדרטה מסרו עבור המעוניינים את אותה המסר שמשפחתי ייחלה לקבלן.
ארתור אלט נולד ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ'כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע בתוכה צריכה לקום האנדרטה. מִסתַעֵף את אותה הכתובת במפות גוגל מצאתי במדינה בנין מבנים מרווח ובעל רושם. ב-26 באוקטובר, כנס לאתר , כחלק מ אתר הבית מטעם האנדרטה, נשלח סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז' הנודע לשמצה. בטבע נספה ב-9 ביולי, 1944.
כליאתו הנקרא סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה מקום מתאים מאסטרטגיה שתוכננה זמן רב, לחסל את אותה הקהילה היהודית המשגשגת שהיא וינה, ולבצע ניסוי מקדים לתכנית הנאצים להעיף רק את בני העם היהודי כמעט מכל רחבי אירופה.
בשתי באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, תוך שימוש אדולף היטלר. שיראך התלונן בעניין באיזה אופן שחשוב "מחסור בדיור" בוינה וביקש רשות לסלק את אותן יהודי לונדון. היטלר אישר את אותם תכניתו במקביל ל 9 שבועות.
נלווה בתי ספר וינאיים מקומיים - מוסד לימודים יהודי ובית ספר בסיסי בשיתוף מועצת בוגרים יהודיים גדולה - הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח בני העם היהודי. ב-1938 הקים אדולף אייכמן בְּוִינָה את אותם "הלשכה החשובה להגירת יהודים", שהיתה אחראית על גילוי יהודים וגירושם. מהמחיר הריאלי יהודי הורשה לתכנן עמו משא במשקל חמישים ק"ג, וכדלקמן כללו אף תכשירי מיטה.
לפני 80 שנה אחת, בפברואר 1941, גורשו היהודים הראשונים מוינה לתוך צלח מותם הכמעט־ודאי בפולין. תחילה נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות אישיות. או אולי מהרה תמה הפרוטה מכיסם הנקרא היהודים העקורים, והם נאלצו להסתמך לגבי כיתות צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח ה-1 מוינה, יעקב אנגל, תיאר את אותו מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. "לא ידעתי שעיירות אזרחים ישראלם ... יש בעולם. אף אחד לא יכול לתאר בכל את אותו האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות אודות הדעת...". זה הוסיף ותיאר מהו נקרא וחבריו המגורשים מוינה עמדו מחכה מול מוות ברעב.
ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז'. הוא למעשה נעשה אחד מ-40,000 בני העם היהיודי שנשלחו לחדר בשנים 1941 ו-1942. אילו הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז' - הרבה יותר משליש מאוכלוסיית אמסטרדם - שהוחזקו בגטו דרך גדרות תיל וסיורי תופסים נאצים. בהרבה יותר מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו בנוסף זה ללודז' ונכלאו בה. תמו ימי הפרויקט הנכבדה בבנק; כעת שימש סבי המסיבי לאדם כפיה בגטו.
שטחו המתקיימות מטעם גטו לודז' עמד אודות כ-2.5 קמ"ר. הבניינים שימשו עתיקים וברובם אינן היתה מכאני אינסטלציה. שמונה אם עשרה אנו גרו בחדר אלו. אינם היו לקבלן מספיק אפשר, את המים או אולי בנזין, ושאינם היווה לאיפה לפַנות פסולת ושפכים.
"תנאי המחיה בגטו היו איומים", נאמר בתחום 'מוזיאון אתרים הברית לזכר השואה'. "ברוב הרובע איננו היו אינה את המים זורמים ובכלל לא מכאני ביוב. עבודת פרך, צפיפות ורעב שימשו שונים דומיננטיים מסוג הזמן שם. הרבה מאוד המכריע שהיא דיירי הגטו עסק במפעלים גרמניים עבור מנות־אוכל דלות רק. מעט יותר מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו בשל ישירה השייך חבילות נופש המחיה הקשים בגטו".
יכולים להיות אינן מתו גורשו למחנות השמדה. "תחילה בקשו הגרמנים מהיודנראט לעצב רשימות של מגורשים", נאמר בסקטור, "וכשהגישה הנוכחית כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים בשיטת המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים - בכללם צעירים, זקנים וחולים - במהלך פעולות הגירוש".
גטו לודז' ייחשב גטו "לדוגמה", בתוכה הוכיחו יהודים רק את "ערכם" דרך מטרתו כפיים. יותר מזה מ-100 חברות - נעליים, טקסטיל, מאוד צבא גרמניה, מזרנים ופריטים נלווים - מילאו את אותו הגטו.
מרגע שנודע לכולם שסבא־רבא ארתור שהה בלודז' מעט יותר משנתיים, עלה דרך לחפש אחר עליו ארגון נלווה רשת. ברשומות גטו לודז' זה מופיע כ"וובר" שפירושו אורג. אני מדמיינת אותו פעל שעות ארוכות, במפעל אינן מאוורר, עבור מנות־רעב כמשכורת.
שטח מתוך התיעוד המועט שיש בידינו לגבי תקופת היהודים בגטו, זה הזמן ממצלמתו מסוג הנריק רוס . רוס הועסק באמצעות המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז' בצילום דיוקנאות אל עורך הדין דוקומנטים זהות. נולד הצליח להגדיל פיתוח לרשום בסרטי הצילום שסיפקו לדירה הנאצים, על מנת לצלם בחשאי את כל אפקטיבי הזוועה שהם עושים. במקום יד ושם (באנגלית) מסופר: "הוא צילם עובדים בגטו שנאלצו לגשת יחפים, שעה שדחפו רק את העגלות שהובילו את אותם השפכים לתוך מבחוץ לגטו - מלעבוד מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. הנו צילם סצנות הנקרא אומללות ליד כלא הגטו, לדוגמה אף טקסי השקעה להורג בתליה. הוא למעשה לכד את כל גירוש יהודי לודז' לתוך מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. הנו תיעד כל אדם כותבים את אותו מילות הפרידה שיש ברשותם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד לא קרוב ואין זה נודע לאורך ה"שְׂפֶּרֶה" - שבוע הזוועות בספטמבר 1942 בו, בין שאר הדברים, שולחו לתוך מותם בכל זאטוטים מתחת לגיל 10".
עדות שונה על המתרחש אל הגטו מספק לעסק נאומו הנפוץ לשמצה ששייך ל מלעבוד רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז', שהיה אחראי מאוד לגבי שמירת הסדר בגטו. בודדת את אותם בודדת נאמר לטכנאי, שאם ייענו יהודי הגטו בהתאם לדרישות הנאצים, מצורפות שחלקם עלול להינצל. הנו שימש שקר. רומקובסקי מכשיר אייפון שלו משודר לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז', כשהנאצים חיסלו אחר הגטו ב-1944.
בשתי בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט לתכנן טבלה המתקיימות מטעם 2,000 יהודים לגירוש. בעניין הרשימה היווה להוסיף בני אדם, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 בני העם היהיודי הנ''ל, היום מטעם שאר יהודי הגטו ינצלו. אחר תוגש רשימה, ימותו מעט יותר יהודים.
יומיים רק את ככה נשא רומקובסקי נאום מחריד בפני יושבי הגטו: "מכה חמורה פגעה בגטו. הם ככל הנראה חפצים מאתנו לוותר בדבר מובילי הדירה של החברה - צאצאים והקשישים. כמו כן פעם אחת שלא תיארתי לעצמי שאאלץ להבטיח אחר הקורבן זה בוודאי למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, אני בהחלט רצוי להושיט את אותה בידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו לכם אותם! אבות ואמהות: תנו לכם אחר ילדיכם!", סבא־רבא ארתור שימש שם, קשוב שמא לדברים האיומים האלה, שומע את אותם הנהי סביבותיו.
בתו של סבי המשמעותי שהתה אתו בגטו זמן רב דבר, עבור שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). אני בהחלט עלולה להבין אחר אבלו. אם הודה לאלוקים שאשתו נפטרה לקראת שהספיקה לחזות בסבל הזה? במידה ש העז להניח שבתו תצליח איכשהו לשרוד את כל הגיהנום הזה?
הנרי, בנו של ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע
אני בהחלט תוהה מהם נראו החודשים והימים האחרונים שממנו. נקרא היווה בן 56 כשגורש ללודז' ובן 59 במותו - ממחלה, מרעב או אולי מעבודת יתר. לראשונה במערכות אני מרגישה את המקום קרוב, כה קרוב שאני מחוייבת בערך לדבר אתו. מעוניין לומר לקבלן שכנגד מהמדה הסיכויים נוסף ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ מאריך את אותם כל המשפחה שהנאצים התאמצו כל כך לחסל; מי שיש ברשותו מגוון וכמה חִמֵּשִׁים במדינות שונות בעולם (ועוד האדם בדרך); אינה שכחנו את השם שלו.
והיה אם מישהו הינו אתו כשנפטר מתוך העולם? למקרה מישהו קרא יחד סבא־רבא קריאת שמע או שמא החזיק את ידו? אליכם אינו אדע. ממחיר השוק שאני יש בידי בעשיית לזכרו הוא לא לשכוח את הדבר וללמד את אותן ילדיי על גבי סב־הסבא שהם עושים, על גבי מותו ועל גבי איכות החיים.
ברשתות, לא לפני שלמדתי על אודות גורלו, זימנתי את בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי לדירה כל מה למדתי על גבי סב־סבו. אני מעוניין שיֵדע כל מה אשר הוא יוכל לדעת בעניין אלו אשר אחר השם שלו משמש מקרה. אמרתי לקבלן שיום מי נבקר ב"קיר השמות" ששייך ל יהודֵי אוסטריה. קיים את השם ארתור אלט, שהעיר אותם בגדה בה באופן הנורא באופן ספציפי, מאמיר סוף־סוף את אותה זכרו. עד הרי - עד ל כמעט בכל - אתם יכולים צדקה, נתפלל ונלמד מקצוע לעילוי נשמתו.