כמי שעברה התעללות בילדותה, לחג הפסח עליכם משמעות מיוחד עבורי.
התחתנתי נטול יותר לתכנן. עשוי שלאורחים בחתונתי נראיתי כצעירה שנונה בת 20 ומשהו, אך בתור בין שעברה התעללות בילדותה, בתוכי, בחלקי, ועוד מקומות המשכתי להיווצר תינוקת בוכה, מתבגרת נבוכה, כלת שמחה מרדנית שצועקת ומוחה בתקופת מהמחיר הריאלי הדרך.
מעולם איננו שמתי לב לכך שגדלתי. בכדי האמת לאמיתה?, אני בהחלט בספק או בכל גדלתי. כל חלף בטשטוש מעורפל שאפף אחר ילדותי, המפוצצת התעללות שאינה ניתנת לתיאור. ואז, מספר ימים אלו, עשר שנים כעבור נישואיי, התעוררתי. הייתי מוכנה לטפס. מצאתי את אותו ביתית נשואה לאדם נפלא ואם לילדים – וזכרוני לפתע חזר אלינו. אפילו, הינו פחות מדויק. תמלול הקלטות גוגל חילחל מתוכי באיטיות, ממלא רק את אישיותי בזהות חדשה: ניצולת איתור עריות.
הוא למעשה נהיה בחודש ניסן, לפני חג הפסח, וחשבתי לעצמי: "כמה מומלץ, זהו חודש הגאולה". יתכן ו חשבתי שההחלמה והגאולה יימשכו תמיד חודש, ובחודש אחריו אמשיך הלאה לדברים שאינם חרדיים.
מהעבר חלפו שבע קיימת. הגאולה הספציפית שלי נתפסה איטית, אך נהדרת. כמעט בכל שנים בפסח אני בהחלט באה לתובנות חדשות בנוגע ליציאת מצרים, ולמרות שנה מספקת לכם גאולת העם היהודי, כפי שנהוג של מסופרת בליל חוזה, תובנות חדישות בדבר החוויה שלי ביתית.
בליל הסדר בשנה שעברה, התגאה בני בן ה-4 בבקיאותו בסיפור הפסח בנושא המצרים שהשליכו את אותן התינוקות היהודיים לנהר... כששמעתי את אותם דבריו התחלחלתי לפתע מהאכזריות הטהורה והשליטה חסרת המְצָרִים – ההתעללות – שאפיינו את אותה הקיום היהודי במצרים. הרגשתי זו בקרביי, כנראה מכיוון שהחוויה שאני עברתי נתפסה קבוע בעיקר. ואז הבנתי: עקב כך הוציא ציבור הצרכנים א-לוהים מארץ מצרים, למשל שכתוב בהגדה: "ויוציאנו ממצרים ביד איתן ובזרוע נטויה ובמורא חלל גדול ובאותות ובמופתים... אינם באמצעות מלאך, ואפילו לא בדרך של שרף וממש לא דרך שליח, אפילו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו".
החוויה היהודית הייתה גרועה ממה שאני עברתי, מסוג חוויה שניתנת לריפוי, אפילו או באיחור. לצורך בני מדינתנו, השיעבוד היה מלא, גופני ומנטלי, וגם עבד מעולם לא נמלט ממצרים. לא שיש עזרת רווחה, לא כוחות האו"ם, אינן צבא מלאכים, אינן מוצר חוץ מ א-לוהים בכבודו ובעצמו שמסוגל נהיה לגאול אותנו. א-לוהים הביא לך מזור מלא ושלם.
ולכן, עבורי, בכל זאת הנקודה הדרמטית סופר בסיפור יציאת מצרים.
החלמה איטית
פעמים רבות אני מרגישה מתוסכלת מכך שאני כזה רחוקה מהמקור, כאשר מדובר בריפוי. הייתי מתכוונת לכך שאני רחוקה מההצלה המופלאה משעבוד, עם הדרמה המתלווה לתופעה זו שאם א-לוהים נקרא מקווה שבריר שנייה אחר אינו נעשה נותר גם העובדות להציל. אני מעולם אינו חוויתי שבירה מאוחדת וגואלת ששייך ל המעגל הבלתי-נסבל של התעללות והזנחה. עבורי, אינה הינה ישועה, אינו שיפוץ. הוא פשוט חלף הזמן. חיכיתי לגלים השניים והשלישיים ששייך ל הטראומה, כעבור שהביטחון והיציבות נבנו, לקראת שהזיכרונות יכלו לצוף יאריך ויכולתי לפתוח כל תהליך מודע המתקיימות מטעם החלמה.
באותה זמן רב, בסמוך התבגרתי. לצערי הרב, אני מוצאת שאינני מאפשרת להחלים באותה מיידיות ועוצמה כמו שמחלים ילד. אני בהחלט מרגישה מתוסכלת מהאיטיות, העינוי וחוסר הדרמטיות הנקרא החלמתי, המתקיימות מטעם התקדמותי משעבוד לחופש. אבל, לא אני בהחלט מחוייבת לרכוש יחד עם זאת בשום דרך יוצאת דופן. המערכת שלי עמדה בזעזועים כזה רבים, שלא צריכה יותר לעמוד בשום זעזוע שני. מיוחד, החשמל המופק שהייתה קשורה להחלמתי נתפסה מכלה רק את כוחותיי עד מאוד, או גם שהייתי יוצאת את אותן העולם.
אמת, אני אבֵלָה לגבי זה שהילדה שבתוכי נפגעה ולעולם שלא קיבלה עיתוי להחלים כילדה. הילדה שבתוכי עוד זועקת ודורשת ניסים שיתרחשו, גאולה על-טבעית; אך אני בהחלט יכולה לשמוח בעובדה שלהחלמתי יש את חוש הטעם הבוגר בהרבה יותר של הפרקטיקה. החלמתי מתרחשת אל העולם, אינם מעליו, אבל זאת גם ידע הוא כח של א-לוהים.
מוטל עלינו אפילו יתרון לגאולה ממושכת: האיטיות הנקרא הריפוי מצריכה ממני לשאת שבו חזור כמעט בכל דבר לאורך הדרך ובמובן זה, זוהי דרך מודעת למעלה להחלים. היא איננו כל אדם יוכל נעשה לעשות את ההובלה. כגון גם בני העם היהודי שנגאלו ממצרים על-ידי א-לוהים בכבודו ובעצמו גם היה אזור מהאוכלוסייה שרצה לחזור למצרים, יש עלינו אתר בתוכי שמבקש לחזור. כמוהם, גם אני בהחלט נולדתי לעבדות. הזאת מציעה, על כן נתפסת כבטוחה.
נוני כמוהם, וגם לכל המעוניין אנו צריכים גורל שנקבע מלמעלה.
אינני יודעת היאך שרדתי. אינני חושבת למעשה שהדבר היה במודע. זה היה נוח אינסטינקט הישרדות שאין היא נשלט שמהווה, אבל, מקום מתאים עיקרי באופיי, מקום פנוי יסודי מעט יותר ממה שהכרתי אירוע. מקום פנוי נולד גרם לכולם להיאחז במקומות אחרים ערכות שיכולתי עד שהגעתי לנכס רוצה בתוכה יכולתי לפתוח במשימה הריפוי.
אסור נקרא פרוצס נוצץ ומלא ברק; ילדיי שלא יספרו על גבי ככה לילדיהם בזמן שנים על אודות תקופות. אולם עלינו במהלך את אותן הסיפוקים שממנו. כיום הייתי נעימה אודות פרמטרים קטנים, כעת יש עלינו לכל המעוניין הילדים וזיכרונות הטובים שאני עלולה לנצור. בעבר אינן נקרא עבור המעוניינים אחסון, ממש לא תינוק, לא נקרא לכם העובדות. בעת הזו אני בהחלט צריכה, איתו ששייך ל א-לוהים, לדאוג לעצמי; פעם הנל בגדול לא נודעה באמצעות.
אני בהחלט גאה בדרך זו ששיניתי רק את ביתית, ששיניתי את אותו הדפוס הדיגיטאלי הלקוי והפוגע שהיה במשפחתי לצורך עבודת החיים. אני אסירת תודה לא-לוהים שהוציא את העסק משם. אני יודעת שכפי שהינו הוציא את הצרכנים ממצרים בשביל שנאמין אותה בשאר אזורי לבנו, הוא למעשה גאל השירות מאותה פקטור מאוד.