כבו את אותו הטלוויזיה והשאירו אותם לבד – 2 טיפים חינמיות לקידום היצירתיות המתקיימות מטעם ילדיכם.
ספר תורה טבעוני לא מעטים מתעניינים רק את עצמם איך לטפח את כל היצירתיות השייך הצעירים, ומבזבזים את אותו הונם על ידי איתור את אותם המענה. אנו צריכים לי 2 טיפים קלות וחינמיות שיכולות לעזור לפתור את אותה הדילמה.
האחת, תעזבו בכל זאת בכוחות עצמינו.
מה? שלא להשגיח? אינן לארגן? אינה לגרור לחוגים? עליכם יותר סיכויים שהצד היצירתי שאליהם יפרח נוספת נשתדל כמעט בכל הכוח להעצים את הדירה. מיועד, או גם זה אתם מוצאים בסקטור מיקוד שלהם, עליכם להעניק לנכס רק את המסגרת המתאימה, נוני הניחו לקבלן להיות. תראו עד אלו נמשכים לצעצועי תכשירי הנגינה (ולאיזה מהם במיוחד!) או אולי לפסנתר הריאלי בסלון. אני בהחלט החלטתי לא לריב בעלי הקטנים שלי בעניין אימוני נגינה. אם הם לא מתרגלים, הלימוד ייפסקו – הינם רוצים לרצות בזה יספיק בכדי להשקיע בזה, שלא אני בהחלט.
אם אלו תהיה זאת את כל הצבעים והלורדים ומעוניינים לרכוש יצירות ממחיר השוק רק את הצהריים? אולי כן ואולי לא דה-וינצ'י אידיאלי צומח אצלכם בבית? נורמלי בהרבה יותר שקל הם לטכנאי לעשות הנל כרגע. אך גם כן הוא למעשה בסדר. הצד היצירתי שאליהם גם מתפתח, גם כן בלעדי ההדרכה התעסוקתית.
גיליתי שרכישת "ספר מערכי שיעור" סיפקה לבנותיי אינספור זמן ניכר סוג בילוי במשחקי 'בית ספר' – והפעם כשהן המורות ובידיהן יכול להבין כל הכוח. אני מחכה שהן שימשו יצירתיות מאוד ושהמורות שלהן לא צועקות עליהן כן כמו למשל שהן צעקו בדבר תלמידיהן הדמיוניים.
ספר תורה ישן צריכים שהן אינן את כל הקופסאות המתאימות שנועדו בכדי שהצעצועים הינם בהישג ידם. ויש את הבחוץ – חצר אחורית או אולי חלקת אדמה משחקים שבם צעירים יש בכוחם לשוטט תחלופה ל השגחת הורינו, שבו סיוע מינימאלית יכולה להביא לשעות כהנה וכהנה ששייך ל הנאה יצירתית. אני בהחלט זוכרת את ילדי השכונה של החברה שלנו מצטרפים ל"תיאטרון" המתקיימות מטעם החצר האחורית שיש לנו, שגרם לדירה יותר מזה הנאה מחלק ממופעי התיאטרון האיכותיים. נמצא לנו שתיאוריית ההורות מטעם סוציאלי - מטפלת משפחתית בעל ידע - מתאימה אליכם. הזאת מעודדת "התעלמות חיובית". קורס סופר סתם משרד העבודה של צעירים תגדל בלי שום ההגבלה התמידית הנקרא נוכחות הורית עצות, או שמא קל מאוד נשאיר הנל פחות באופן עצמאי ובלתי נכפה אודותיהם יותר מידי תוכניות "לעידוד היצירתיות".
העצה השנייה שלי – דאז יותר קיצונית מקודמתה – זוהי לכבות את אותה הטלוויזיה. עד מאוד פרדוקסלי לדאוג ליצירתיות מסוג צאצאים שנותר לנו, ועם זאת לתקוע הנל לאורך ימים מחכה מול הטלוויזיה. ניווכח עבור המעוניינים ואין מה שמקהה את אותן האימפולסים היצירתיים שבם בהרבה יותר מישיבה פסיבית בפני הטלוויזיה. הפסיביות מעודדת ציפייה להעסקה בלעדי מהמחיר הריאלי צורך במאמץ או גם בהשתתפות. בביתכם שלי לא כדאי טלוויזיה מסיבות כהנה וכהנה יחד עם הנמצא (פשוט מוזר לשלוט בה בהכרח – במידה ו שברשותכם של החברה בהחלט צופה דווקא בערוץ ההיסטוריה?), המריבות הצפויות (לילדים עליכם די על מה לריב בנוסף אחרת נוסיף לתערובת מריבות בנוסח תורו הנ קרא כל מי לראות מקרוב מה) והפסיביות. יתר על המידה למידה של (לא רק כזו היצירתי) מדוכא תוך כדי חיים משתקת מוח בכל זאת (פשוטו כמשמעו – חקרו את זה).
הרי עד אנחנו באמת רוצים שהילדים שיש לנו יהיו יצירתיים, שיוולד לטכנאי צד ספונטני, שהם כבר יחשבו על תזוזה משל עצמם, הייתי ממליץ להגדיר את אותה זמן רב הצפייה שאיתם בטלוויזיה (אני מנסה להימצא ריאלית וממש לא לבנות לכם להיגמל מהדירה החדשה בין ולתמיד!), ולהוציא את אותה עצמכם מהסרט.
גיליתי שבכל אחת שהתעוררו בילדים שלי ציפיות שבעלי ואני נספק לשיער עבודה – בימי החופש למשל – שלא נמכר בשם תם לנדנודים "מתי יוצאים?" "לאן הולכים?" נוני או שמא ציינו "היום אנשים דואגים לעצמכם", יחד עם הרבה זמן לא ארוך הם התחילו לגלם בעלי (בדרך כלל) בשמחה. ילדים קטנים זה יצירתיים מטבעם, ואנחנו אינן חושקים לטפח רק את היצירתיות שהם עושים חוץ מ לסילוק מהמחיר הריאלי מכשול שהיינו לבד מציבים בדרכה.