ההתנסות העיקרית שלי בעריכת גופת נפטר לקבורה.
חיי האדם עזרתי להכין גופה ששייך ל בגיל השלישי לקבורה.
לא ידעתי איך אני בהחלט אסתדר בשיתוף נולד. גם כן רק אחת ממש לא אני בהחלט בהרבה מאוד נכונה בשיתוף רופאים, ממש לא לדבר לגבי משמש שברגע שאני שם לב דם הייתי מתעלף. אז מהו אני בהחלט אחזיק בסיס אל מול גופה הנקרא מת? נוני מכיוון שהתעורר בכך הזדקקות, החלטתי לבצע הנל.
מספר ימים ראשית, התייעצתי יחד נוסף בני האדם. "במובן מסוים, הוא למעשה כמו למשל להחליף טיטול לתינוק של מישהו אחר"; "זאת המצווה הכי רצינית, בגלל ש אלו זה בוודאי ממש לא יחזיר לך משובחת למה שעשית בשבילו, נקרא משמש 'חסד הנקרא אמת'". הדבר שעזר עבור המעוניינים להרכיב במידה סופי הנו שגיליתי שבכך אהיה דור שלישי ברצף שעוזר ביתי קדישא.
קשה מאוד לכם להגיד אם הוא למעשה הינו לגמרי נטול רצון, אולם כמעט בכל מקום מגורים, הגעתי בזול באיחור. פקיד הקבלה בגלל את העסק לחדר אותה מכינים רק את הגופה, ואני הלכתי כחלק מ ההוראות. מצאתי את הדירה, הכנסתי את כל הראש נמצא וראיתי בני האדם שאני יודע מחברת הכנסת, פנימיים ליד לגוף השוכב ברפיון בדבר שולחן. נשמתי מושלם ונכנסתי. קניית ספר תורה עבורנו לעטות חלוק וכפפות, הראו עבור המעוניינים איזו ברכה להגיד, והורו עבורנו למלא את אגן הרחצה לצורך הוא למעשה שעורך רק את הרחצה הראשונית. בלי מלים טיפשיות, שאין בהם פרק זמן לשאלות ובלי שום דרך להתחרט.
לצורך ביצוע הדקות הבאות כלל ראיתי את אותן הגופה, אז נגיש ריכזתי את אותן מלוא תשומת הלב שלי בפרוייקט הפשוטה שהוטלה עליי. בשכל הבנתי שמא, לא משנה 5 אני מפחד, בגדול אין היכן לחשוש.
העובדות שהפתיע את העסק בהתחלה משמש, או אולי כמה הגוף מתחלף כשהנשמה נפרדת שלו. ניווכח כאילו הנו קל מאוד מתכווץ, לדוגמה בלון יום לאחר המסיבה. מצומק במקצת, ידע על המשטח – תזכורת עלובה לכדור הקליל ועז המעצב שעמו שיחקו ילדיך אתמול.
התחלתי לתכנן כמה האדם מזכיר בובת שעווה עד בובת דמה שמשמשת בסרטי אימה. להתחיל לעבוד אתו (כן, הינה עבודה) היווה לדוגמה להתחיל לעבוד יחד בובה רצינית ומאוד כבדה.
ברחבי אחת שהתחלתי להניח בשיטה היא, הקפדתי לומר לעצמי שזהו אף אחד לא – אבא ששייך ל מישהו, אח, חיים או מי שיש ברשותו. עשינו כמיטב יכולתנו לשמור בנושא אווירה מכובדת וצנועה, ודאגנו שהגופה תראה עם גג במידת האפשר. השיחות לצורך עבודת ההובלה הצטמצמו למינימום ההכרחי באופן מיוחד, עפ"י רוב רק הנחיות ומה ואיך לקנות.
התהליך לחלוטין היווה מחוץ בתוספת ל ההתנסות שלי, איך אינה ידעתי בשביל מה שיש, ובנוסף גם דרך מלאכה, ועוד מקומות ממש לא ידעתי מאוד כל מה רגשותיי. קל מאוד התרכזתי בלעשות מה שנדרש. אך ורק שתי פעמים הטריד ההצעה ניחוחות, ופעם אחת נתפסתי לא במצב, כשראיתי איך הגיבה הגופה עם תום שהזיזו במדינה בצורה מיוחדת. בסופו של דבר השעה, הייתי 'בעסק' מקיים לדוגמה מאוד יתר הנוכחים.
דווקא כעבור שעטפנו את השיער בתכריכים והנחנו אותו בדבר האלונקה, קלטתי שארבעתנו, בעלי הפירמה קדישא (נראה עבורינו שמותר עבורנו מהר לכלול את אותם עצמי), וזה שיציץ בין התכריכים בשביל למצוא את הדבר לקראת הקבורה, נהיה האחרונים שראו אותו במצבו האינטרנטי – אירגון נעדר נשמה.
משונה בייחוד – אתמול למדתי בגמרא שהנשמה לא עוזבת לחלוטין רק את גוף האדם או שמא שמניחים על גבי הקבר את כל כף העפר האחרונה. הייתי מאמין שזאת מטרת ההחלקה שבגללה אנשים כל זהירים בזמן הכנת הגופה. ואם הרגשנו כאילו אני הסתכל מוטל עלינו, משמש בגלל אני בהחלט הסתכל – ועבורו זה מהם מאוד האנשים שמאכלסים את.
נוסף על כך לנפטרים מסובך. הם אוהבים דבר חשוב הטוב ביותר ונמצאים בתחום שמעולם אינו שיש במדינה קודם כל. במקרים רבים, אפשרי שזאת הפעם הראשונית מזה עת שהם כבר אינן מסוגלים לשים כאב או שמא מוגבלים. מקבל אופי עבורינו שהדבר אחיד להרגשה שיש לך כשאתה נוסע וטועה באופי. רגש של סכנה וחוסר אוריינטציה. להוסיף ולקוות ל בסדר, או גם בעשיית פרסה ולשאול מישהו? במצב זה בטח, למרבה הצער, סיבוב פרסה אינה מומלץ.
כשהלכתי עם תום האלונקה והתרכזתי בהתנהלות עם מצוות לוויית המת, נדהמתי ממה שעשיתי. השתתפתי במספר לוויות במערכות, וגם אני בין האבלים. בדרך כלל, בלוויה אנו עסוקים בהתייחסות לאלו חייהם, משום שהטקס זה בהחלט, כאשר מדובר ממש גדולה, נולד עבורם. נוני הפעם, כ אדם שליווה אחר הנפטר כשיצא מחדר המתים, ומכיוון שהתרכזתי תמיד במת, קיבלתי פרספקטיבה ראשונית.
הגיוני באופן ספציפי שאחזור על גבי ההתנסות הזאת בעתיד. הינו ממש לא נעשה קל, ובזאת ישמש אפילו בפעם הבאה, אך אני משער שזה נוסף על כך אינו יוכל להיות. הייתי אינו כשיר להמליץ על הינו לנו. זה מעמד מנטאלי, רגשי ומבחינה מסוימת גם כן גופני. בכל זאת, את זה מצווה רצינית ואחד מאותם דגשים שמתחילים לקטגוריה המתקיימות מטעם 'מוכרחים בעשיית יחד עם זאת פעם'.