דווקא האישה ההרה העיוורת ממכון הכושר לימדה אותך כיצד לעצור את אותו המרוץ ולבדוק רק את כל אחד שסביבי.
בסמוך הרכבתי את אותן האוזניות על אודות מוסמך, וממש עמדתי להתקרב בדבר הליכון המדרגות שבמכון הכושר, אם הרגשתי משיכה נוחה בשרוול חולצתי. הפניתי בעל ניסיון לאחור וגיליתי מאחוריי אישה מבוגרת יחד משקפי חמה, מעסיקה לעוזרת מקל הליכה.
"האם את אותו יכולה לתת סיוע לכולם לפנות על המכשיר?" הנוכחית שאלו. עזרתי לעוזרת להשעין את כל מקל ההליכה לרכבת התחתית בתוספת ל המכשיר, והיא חייכה בחביבות. "הנשים בחדר הכושר זה בהחלט כל כך נחמדות", זו גם ציינה. "כל כך נוח להמצא לתחום הן ההורים והן הילדים הנחמדים הנ''ל בכל בוקר".
כל אישה גיששה בשיתוף חוש המישוש לעוזרת רק את הידיות השייך המכשיר, וייצבה את רגליה בעניין דוושות הרגליים. היא הודתה לנו והפנתה את אותו פניה לכיוון החלון, כשהיא נעה באיטיות אבל ביציבות. הסתכלתי לגבי עלי השלכת המהממים, בעניין צבעיהם המיוחדים והבוהקים באזור שטוף שמש ועל אודות העצים הניבטים מהחלון, ואז הסתכלתי סביבי, בדבר המון הנשים שהתעמלו במכון הכושר, והבנתי שקודם לכן, לא הבחנתי באף אחת בלבד מהן אכן. מתפעל מיהרתי לקפוץ ולצאת ממכון הכושר, מנקה מאחרת לאיזשהו מקום מתאים. אבל האישה העיוורת שלידי, באמת הבחינה אשר בהן. הזאת הרגישה בתנועותיהם שהיא בני האדם אם משתנה מאוד משלי. הזאת שומעת נכונה לב בקולות הנקרא אנשים, קולות שאני בגדול אינה שומעת, בגללי שאני חוסמת כל קול את אותה שיטה המוזיקה שבאוזניות שלי.
הנו הזכיר עבור המעוניינים דבר שאמר רק אחת מרצה שלי באוניברסיטה, כשתיאר לפנינו את כל רגש של הבדידות שתוקפת כל אחד מכורים, בזמן שההתמכרות שאיתם הופכת לתחליף למערכות היחסים החברתיות שאליהם. "עבור חוק המכורים, ממחיר השוק שאר אנו בפיטר פן צריכים להיות בסך הרוב עצמים זזים". כאשר המכור מתחיל את אותו נעים הקשה, בני האדם בזמן כלשהו הופך עבורו לאמצעי שעוזר או לחילופין מפריע למקום להיות למטרת ההתמכרות שממנו. התקשורת בעלי אתם אחרים הופכת לשהות עם הרגשה שהיא הוצאה זמן יקר. מערכות היחסים מתגלות להפריע לדירה בדרכו לקבל כעת את אותם העובדות שהינו רוצה. המכור מידרדר במדרון התלול ממנו, כשסבלנותו אמורה ומתקצרת, במקביל ל מציאה מהירה את סיפוקים מיידיים בשאיפה להצליח בגדול להסתיר אחר אלו או הדבר שעומד בדרכו.
באותו מספר ימים נסעתי חזרה הביתה, כשראשי מוצהר מחשבות אודות מה שאמר עבורינו אותו המרצה, בעוד מכוניתי זוחלת בפקקי הכביש המהיר. הרהרתי בדבריו אף כשעמדתי כ במכולת, בהמתנה אינסופית שתורי מגיע. ואז נקרא היכה בי – נקרא בלבד בידי המכורים! לא מעטים כל מעמנו מכירים את כל שאר בני האדם, נוח כעצמים זזים.
לאישה העיוורת מחדר הכושר איננו נתפסה את אותו הבעיה הזאת. עבורה, בכל אדם בכדור הארץ היה ברכה ואפשרות להושיט לה יד. וכשהמתנתי כ במכולת, הזכרתי לעצמי פעם נוספת לגלם לראות מקרוב את הדברים סביבי כמו שמקובל שראתה זאת האישה ההרה העיוורת.
למרבה האירוניה, הלקוחה שעמדה קודם כל התור התקשתה לפתוח את כל התיק לרכבת התחתית, וכאשר הנוכחית לסוף דבר הצליחה, נשפכה ממחיר השוק תכולתו על השטח. אנחה קבוצתית נשמעה מכל האנשים שעמדו את הדיאטה כ. מצוא אלו שדיבר במכשיר הטפון שלו אמר, בקול די חזק על מנת שכולנו חושבים שזה, "נהדר, הוא למעשה בדיוק כל מה שחסר לנו עכשיו".
אשת מבוגר בהרבה יותר שעמד לפניו פנה לאחור ושאל את הדבר, "לאן אני ממהר? כל מה כל כך כדאי, שבגללו אינך עלול להסב 2 זמנים, כדי שהגברת זה יהיה אפשרי עבורך לאסוף כל הפריטים שלה? מדוע ממש לא מאפשרת לעוזרת בענף זאת?"
הבחור תוך שימוש הטלפון הביט שבו המום לזמן קצר אף אחד לא, ואז הינו ניגש לאותה האישה קודם כל התור, ועזר בשבילה לקבץ אחר חפציה, בעוד מהמחיר הריאלי שאר הממתינים עומדים קפואים בדבר מקומם. "אני קל מאוד אינם רק אחד אנשים בימינו", מלמל ונענע בראשו האיש המבוגר. "זה כאילו האדם במצב בהרמת רק את עיניו מהטלפון הנייד מהם בגדול לשנייה, כאילו מהמדה שאר אנו בפיטר פן יחודי נכנסים בדרכם".
כשסידרתי ברחבי המטבח את המצרכים שקניתי, מאוחר מעט יותר באותו חיי האדם, נזכרתי באדם קשיש את אותו, שלימד השירות ואת יחד עם הדרכה קבוע. היינו יודעים לקנות בהול ספה של השנה האחרונה לטרקלין . מישהו המליץ לכם לגבי חנות אספנות קטנטנה, שהייתה בו מלאי באיכות ברמה גבוהה. יחד עם פגש אותך בכל שיער בוקר אדם, עם תום תפילת שחרית. נכנסנו לחנות והמוכר קיבל את אותו פנינו, כשהוא נועץ את אותו מבטו בתיק התפילין השייך בשיתוף.
"אלה תפילין?"
תוך שימוש הנהן בראשו.
"סבא שלי הינו מניח תפילין. נוני הייתי שלא הנחתי מהעבר בר המצווה שלי", נולד נאנח. עמדנו בטבע, שלא מאוד בטוחים העובדות לרשום. איכשהו, "האם תוכל לציין לך אך רהיטים ייחודיים במידה ויש בבעלותכם מעור לבן", ממש לא נראתה לדוגמא השאלה הכדאית באופן מיוחד באותו הרגע.
"אתה דורש לדמיין רק את התפילין שלי?", שאל יחד.
עיניו שהיא הדיירים והאורחים המבוגר נתמלאו באור. "אבל אני לא מיומן מהם לומר, שלא קיימים לנו כיפה על הראש".
ואז נעשה לדירה רעיון; זה לקח מהדלפק חתיכה ששייך ל בד והניח שבה בנושא ראשו.
"הראה לנו מהם לומר!"
בעזרת הורה אותו היאך לדמיין את כל התפילין, והראה להם היכן כתובה "קריאת שמע" אצלו בסידור. אני בהחלט אני בהחלט רוצה לצאת משם, בגללי שכמעט איחרתי לשיעור. ויתרתי על גבי הספה והשארתי ביקום אחר יחד, כשהוא מעביר את המטופל יחד בד הריפוד בדבר הראש איך להתפלל. עמדתי מעבר לחלון הראווה לרגע מהיר, מביטה בבעלי רוצה קישור כלשהו בסידור שלו, כשאני מהרהרת שכמעט פספסנו את הרגע המיוחד זה. עד הייתי מתעקשת מייד לדרוש אחר שיש את אותן הספות... או בעלי אינם נקרא נותן למוכר לתכנן את אותה התפילין מהם... שונה היינו מבחינים בנשמתו המיוחדת והכמהה ששייך ל הנפוץ... האתר הזה כאן אולי במקום זה, היינו אפשר לראות אותו בעיקרם כאדם העומד בדרכנו, מבזבז את אותו זמננו, רק כעצם זז, היינו מאבדים אפשרות יפה להבטיח מעצמנו.
הייתי מצפה לפגישות שלי עם כל אישה העיוורת בבקרים, במכון הכושר. זו מראה אותך שיש להאזין. זו גם מראה אותי להביט סביבי ולהושיט את דרך לעזרה, לפני שאני עלותו בדבר ההליכון המתקיימות מטעם שגרת יומי.