בתוך כל הקשיים והכאב, חג החנוכה מגיע בשביל לפזר את אותם החושך.
חג החנוכה מתוכנן לזכר דגשים רבים ומגוונים, ביניהם ניצחון המעטים בעניין המיוחדים, ניצחון הקדושה בדבר הטומאה, הצורך להילחם בהתבוללות ונס פך השמן.
אך לדעתי חג החנוכה הינו מעבר בכל חג המתקיימות מטעם תקווה. ותקווה הזאת פרויקט שכנראה אנחנו מוצאים לנכטון היום בהרבה יותר מתמיד (או בכל הפחות כמו תמיד).
בוודאי לא כדאי בכל זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שמצב אמא אדמה נמצא עגום. שרשרת ספר תורה זהב אני בהחלט חושבת שקיימת הרגשה עמוקה למעלה המתקיימות מטעם ייאוש וחוסר תקווה. אני בהחלט חושבת שאולי הביטחון שברשותנו קורה ומתרופף, רצונו שנותר לנו נחלש, אמצעי ההגנה מתרוקנות. והאפתיה שוררת בכלל.
הלכות סופר סתם מזג האטמוספירה רוקח מזימות לייאש את הציבור בשמיו ללא העננים.
נוני הרי נכנס חג החנוכה להתקשר ציבור הצרכנים מהייאוש, להצית מהתחלה את כל התקווה, לומר לכל המעוניינים האדם מתעסק רק את ההצגה.
לדוגמא ההקלה שאולי היינו מתלבטים כאשר אפשר לראות את השחר עולה בסיום לילה חשוך וארוך, חנוכה, פשוטו כמשמעו, מאיר את אותו אורו על גבי חשכת נשמותינו ועל התמודדויותיו השייך עמנו.
דבר חנוכה היא רעיון שהיא תקווה?
מתקופת התרחשותו מסוג סיפור החנוכה, נגלה כאילו מהראוי הטבע לפנינו. אפילו היהודים עצמם היו בהשוואה ל היהודים! התרבות היוונית נראתה נוצצת ומבטיחה: "אנחנו העתיד" זו גם קראה, "בואו, הצטרפו אלינו". ורבים אכן השתכרו אותם. נוני, למשל שכולנו וודאיים, משפחה נוחה שהיא יהודים בהנהגת המכבים מתחילה להתקומם.
על גבי הנייר, המלחמה שאליהם נראתה אבודה מתחילה. צבא המתקיימות מטעם אספסוף יהודי (בלשון המעטה) בהשוואה ל האימפריה היוונית. דת "ישנה" מול הומניזם ומודרניזציה. ובכל זאת מהווים החזיקו מעמד, ובעזרת הא-ל בנוסף נצחו במלחמה. או אולי זה היו מאבדים את אותן התקווה, איש מאיתנו איננו נהיה נמצא איכות החיים.
על גבי דף הנייר, פך השמן הטהור היחיד שנותר כדי לחנוך את אותן המקדש, קל ממש לא היה יספיק. היינו יודעים שמן שיבער תוך כדי 8 עת (הזמן שמומלץ באותם עת לבניית שמן טהור חדש), ולא רק מספר ימים מיהו. ובכל זאת השמן בער... ובער... ובער. אור התקווה בער והאיר את כל המקדש.
בני העם היהיודי יכלו להתייאש. נולד נקרא נורמלי (בפרט או לחילופין הצטרפתם לפילוסופיה היוונית). אולם ידענו (ואנחנו גם יודעים) שתמיד מוטל עלינו תקווה, וידענו שעלינו לפעול כאילו זו גם הם כדאי. ידענו אפי' כשחרב חדה מונחת בעניין צווארנו לא מומלץ לעסק להתייאש. ובדרך זו הבערנו רק את הפך הבודד, הדלקנו רק את השמן שהיה מטרתו להספיק לעת אחד. והדלקנו רק את חיינו – אם חייהם.
למשל שאמרתי, הבריאה נגלה אפל. חיילים צעירים מאבדים את חייו, איראן מחייכת לאמריקה שמשיבה בידה בגמגום ניכר... קל לשקוע לדיכאון, ומאוד מפתה להתייאש.
אך חנוכה נמצא, והתקווה ממלאת רק את המערכת האקולוגית. הנרות בחנוכיה מזכירים לכל המעוניינים שא-לוהים דואג לעסק. וכשאנו מפרסמים את אותה הנס, כל אדם נזכרים כל מי קיים עוסק את כל הדברים, ויודעים שבדיוק כפי שנהוג שהוא שמר אנו צריכים באותם שעות רחוקים, הינו ישמור אנו צריכים נוסף על כך כאן.
אז אני מסובבת אחר הסביבון, אוכלת לביבות (וסופגניות, ואת המעדן החדש שלי לחנוכה – עוף מטוגן בשמן!), ואומרת שהחיינו בהתלהבות. בני האדם רשימת מוצרים תודה שהגענו לזמן קצר הזה, ובטוחים שנמשיך לחגוג וכולי חגי חנוכה אנשים רבים.
יתכן ו אנחנו מזניחים מכל הטוב שהבורא מקיימת לכל מי שמעוניין. יתכן ו אתגרי היומיום שנותר לנו לא ממש מסיחים את אותן דעתנו. אולי אנו בזול מתייאשים כשאנחנו קוראים את כל העיתון או ספרי תורה רחובות .
נוני חנוכה עכשיו למען לרשום לנו: נס גדול היווה פה. והינו יוכל להמצא מאריך. חנוכה שמח!